תא"ק 42945-02-11 עבד אל חי נ' עתילי

בפני בקשה להורות על ביטול פסק הדין שניתן ביום 18.12.11.

הבקשה הוגשה רק ביום 31.12.15, כארבע שנים לאחר שניתן פסק הדין.

תחילה הגיש המבקש בקשה לקונית, לא מנומקת וללא תצהיר תומך.

ביום 7.2.16, בעקבות החלטת בית המשפט, הגיש המבקש בקשה מתוקנת ובה טען כי לא התגונן בפני התביעה מפאת מצבו הכלכלי והנפשי הקשה, בעקבות הליך גירושים ומאסר בו שהה.

הבקשה הועברה לתגובת הצד שכנגד אולם עוד בטרם התקבלה זו צירף המבקש הודעה נוספת, חזר על בקשתו והוסיף כי הינו מוגבל באמצעים ושלא פעל להגנתו בשל חוסר ידע.

המשיב התנגד לבקשה. לעמדתו, פסק הדין חלוט והמועד להגשת הבקשה לביטולו חלף. עוד נטען כי הבקשה לא נתמכה בתצהיר כדין וכי לא הוצג כל טעם ענייני לבקשה.

המבקש השיב לתגובה וחזר על נימוקי הבקשה.

ראשית יוזכר כי בעל דין שקיבל פס"ד במעמד צד אחד, רשאי להגיש בקשה לביטולו לאותה ערכאה. זכות הגישה לערכאות הינה זכות יסודית ולא בנקל ינעל בית המשפט את שעריו לפני המתדיינים. העדפה של ממש היא לקבל הכרעות שיפוטיות לאחר דיון ממצה לגופו של עניין ובמעמד שני הצדדים.

באשר לאיחור הניכר בהגשתה של הבקשה, יוזכר כי דרישתו של "טעם מיוחד" להארכת המועד נובעת מתוקף עקרון סופיות הדיון והצורך בקיומה של מערכת משפט סדורה, תקינה ויעילה. הקפדה נאותה על לוחות זמנים בהליך השיפוטי הינה כורח המציאות, וסופן של חריגות ממועדים סטטוטוריים שנקבעו בסדרי דין שהן עלולות לפגוע בזכויות דיוניות ואף בזכויות מטריאליות של בעלי דין, ולעתים אף להסב נזק לציבור הרחב.

אין רשימה סגורה של נסיבות המהוות "טעם מיוחד". ההלכה אשר היתה מקובלת בעבר בפסיקה היא כי קיומן של נסיבות חיצוניות שגרמו לאיחור, ואשר אינן בשליטת בעל הדין, הריהן "טעם מיוחד". לעומת זאת, כאשר טעמי האיחור נעוצים בבעל הדין עצמו או בבא כוחו, אין צידוק להאריך את המועד שהוחמץ.

עם זאת, לאור ההכרה הגוברת בחשיבותה החוקתית של זכות הגישה לערכאות, ומשום שנעילת שעריו של בית המשפט לפני בעל דין אינה דבר של מה בכך, רוככה במשך השנים הדרישה בפסיקה לקיומו של "טעם מיוחד". נקבע כי ככל שמדובר בטעות אנוש שאין מקורה ברשלנות, הזנחה או זלזול בבית המשפט, יהיה מקום בנסיבות המתאימות להכיר בטעות שבדין כ-"טעם מיוחד" המצדיק הארכת המועד. לעניין זה יש גם להתחשב בסיכויו של ההליך לגביו מתבקשת הארכת המועד.

מן הדברים עולה כי על בית המשפט לאזן בין מספר שיקולים בבואו להכריע בבקשה מעין זו. בין השיקולים הללו ניתן למנות את עקרון סופיות הדיון ויעילותו, התנהגותם של הצדדים ותום לבם, נסיבותיו של האיחור, מידתו והשלכתו על אינטרס ההסתמכות של הצד האחר, מהות הסוגייה וחשיבותיה הציבורית וסיכוייו של ההליך.