תא"ק 42900-03-16 הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ נ' בר אל

1. זוהי בקשתו של הנתבע למתן צו לגילוי מסמכים מסוימים כנגד התובע, והארכת מועד להגשת בקשת רשות להתגונן, לאחר העברת המסמכים בהתאם לצו המבוקש.

2. התובע הגיש תובענה בסדר דין מקוצר לחיוב הנתבע בסכום יתרת החובה בחשבון הבנק, המורכבת מפעילות הנתבע בחשבון עובר ושב דביטורי.

3. לאחר קבלת כתב התביעה ביקש הנתבע רשימת מסמכים מהתובע, כאשר לטענתו יש בהם כדי להסביר באיזה אופן חושב החוב הנתבע, הריבית בגינו, וכן לענות על השאלה מדוע ביום 28.02.2016 הייתה יתרת החובה של חשבון הנתבע אצל התובע בסכום של 1,179 ₪, ושלושה ימים לפני הגשת התובענה (20.03.2016) "נפרעה" ההלוואה וביום 17.03.2016 הפך חשבון העובר ושב לחשבון ביתרת חובה של 82,254 ₪.

4. טענתו המרכזית של התובע כנגד דרישתו זו של הנתבע, היא כי דרישתו גורפת, אינה מפרטת את הצורך במסמכים המבוקשים כדי לגבש את הגנתו, ולא נתמכת בתצהיר.

5. אתחיל בשאלת התצהיר: בקשתו של הנתבע מבוססת כל כולה על מסמכים המצויים בתיק בית המשפט, על פניית ב"כ הנתבע לב"כ הבנק לקבלת המסמכים ועל פירוט המסמכים והאסמכתאות המשפטיות. משכך, לא ברור איזו "עובדה" בבקשה זו יש לתמוך בתצהיר, ולכן טענה זו נדחית. בכל הנוגע לבקשה להארכת מועד – היא בעצמה מבוססת על ההנחה כי בקשתו של הנתבע לקבלת המסמכים תבסס את יכולתו להתגונן מפני התובענה, ומשכך גם היא לא טעונה הגשת תצהיר.

6. השאלה העיקרית שבמחלוקת היא האם דרישתו של הנתבע לקבל את המסמכים היא גורפת. הפסיקה הכירה בזכותו של נתבע לדרוש פרטים ומסמכים מתובע, ביחוד בסדר דין מקוצר, שעה שאין ביכולתו לגבש את הגנתו בלעדיהם – עוד לפני הגשת בקשת רשות להתגונן. הפסיקה עסקה בסוגיה זו הן באופן כללי בתביעה בסדר דין מקוצר של כל גורם (ע"א (ירושלים) 3545/90 בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' אפ. אר. למימון והשקעות בע"מ (פורסם בנבו, 08.11.1990); ע"א 6514/96 חניון המרכבה חולון בע"מ נ' עיריית חולון, נג (1) 390 (1999)), והן ספציפית בתביעות בנקים (ע"א 688/89 הילולים (אריזה ושיווק) בע"מ נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ פ"ד מה(3) 188 (1991)).

7. הסייג מרכזי בפסיקה העוסקת בכך עניינו בשאלת הרלוונטיות של המסמכים ליכולתו של הנתבע להגיש בקשת רשות להתגונן. ויודגש: בתנאים מסוימים רשאי נתבע לדרוש הצגתם של מסמכים לפני הגשת בקשת רשות להתגונן (אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 746 (מהדורה 12, 2015)), ואולם עליו להראות ולהסביר כי המסמכים המסוימים הדרושים כבר בשלב מקדמי זה – הם מסמכים שבלעדיהם אין הוא יכול להקים ולגבש הגנתו. נפסק גם כי סירוב לדרישה יכול כשלעצמו להקים לנתבע רשות להתגונן מעצם אי-חשיפת המסמכים:

"הלקוח יוכל לבקש מהבנק עם קבלת כתב התביעה (ורצוי עוד לפני כן) תדפיסי החשבונות האמורים, המתייחסים לאותה תקופה סבירה הדרושה ימסרו לו, או הוא יוכל לבקש לעיין בספרי הבנק ולצלמם. אם הבנק לא ייענה לו, ללא צידוק סביר, לא יתקשה הלקוח לקבל רשות להתגונן על מנת להטיל עלה בנק להוכיח באופן דווקני את תביעתו או לברר את החשבונות ולקבל את העתיקהם במסגרת קדם משפט" (כבוד השופט לוין בפרשת בנק מזרחי, לעיל).

8. הנתבע דרשת בפנייתו לבנק ובבקשה שהגיש לפני את המסמכים הבאים: