תא"ק 42840-03-14 מועצה אזורית שומרון נ' טנא ואח'

בפני בקשת הנתבעים לדיון חוזר בתובענה שהוגשה כנגדם בתיק זה.

בקשת הנתבעים הוגשה ביום 20.9.16, לאחר מעל שנה וחצי מעת שניתן פסק הדין ביום 18.1.15.

הבקשה הוגשה באיחור ניכר ולאחר המועד הקבוע בתקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984. על פי תקנה 528 לתקנות רשאי בית המשפט להאריך מועד שנקבע בחיקוק 'מטעמים מיוחדים שיירשמו'.

הנתבעים טוענים כי בפסק הדין שניתן ביום 18.1.15 הם חוייבו לשלם את תשלומי הארנונה בגין הנכס מושא התובענה, לאחר שנדחתה טענתם כי הנכס מצוי בשטח שמחוץ "לקו הכחול" המסמן את תחום השיפוט של המועצה. הנתבעים עוד טוענים כי ביום 13.9.16 ניתן פסק דין כנגדם בתיק ת.א. 13550-02-16, ולפיו הם חויבו בתשלומי הארנונה עבור תקופה נוספת. פסק הדין השני, כך נטען, נסמך על מפת צו אלוף שנחתמה ביום 6.3.13, ואשר הוצגה על ידי התובעת, ממנה עולה כי הנכס הנדון מצוי בתחום השיפוט של המועצה. על יסוד מפה זו טוענים הנתבעים כי עד למועד החתימה על המפה לא היה הנכס מצוי בתחומי המועצה ומשכך פסק הדין נשוא הבקשה ניתן בחלקו ללא יסוד שבדין.

התובעת מתנגדת לבקשה בטענה כי מדובר בבקשה לביטול פסק דין חלוט שהמועד לתקיפתו חלף מזה זמן רב. התובעת סבורה כי הנתבעים לא הצביעו על 'טעם מיוחד' להארכת המועד להגשת הבקשה, וכך גם לא הוצגו נימוקים המצדיקים את ביטול פסק הדין. בהקשר זה מציינת התובעת כי הנתבעים לא הבהירו מדוע המתינו כשנתיים עד להגשת הבקשה כאשר במהלך התקופה החלו בפירעון חובם בתיק ההוצאה לפועל. בהתייחס לסיכויי ההגנה, התובעת טוענת כי מסקנת הנתבעים המבוססת על מועד חתימת האלוף על המפה שהוגשה לתיק 13550-02-16, לפיה הנכס לא היה מצוי בתחום השיפוט של המועצה טרם מועד חתימת המפה, אינה מתקבלת על הדעת.

לאחר ששקלתי את טענות הנתבעים ונתתי דעתי להתנגדות התובעת בתגובתה, לא מצאתי כי הנתבעים הציגו 'טעם מיוחד' להגשת הבקשה לביטול פסק הדין באיחור כה ניכר.

בתי המשפט נוטים להיענות לבקשות להארכת מועד כאשר הנסיבות שבעטיין חל האיחור לא היו בשליטתו של בעל הדין. לעומת זאת, טעמים הנעוצים בבעל הדין עצמו לא הוכרו כמצדיקים הארכת המועד. הנתבעים כאמור מטעימים את האיחור בהגשת הבקשה במתן פסק הדין בתיק השני אשר הנמקתו התבססה על מפת צו האלוף שנחתמה בחודש מרץ 2013 בעוד שחלק מהתשלומים בהם חויבו הנתבעים בפסק הדין בתיק שבפני נוצרו לפני תאריך זה.

קיומו של הליך נוסף בו הוגשה ראיה חדשה שיש בה כדי לסייע להגנת הנתבעים עשויה להוות נסיבות שאינן בשליטתו של בעל דין. אולם אף אם היה מקום לראות במתן פסק הדין בתיק השני את אותו טעם מיוחד להגשת הבקשה, הרי שהנתבעים לא פירשו בבקשתם מהו המועד בו נודע להם לראשונה על קיומה של מפת צו האלוף, בצירוף תצהיר מטעמם לתמיכת הטענה, ולא הובהר מדוע לא הוגשה הבקשה בסמוך למועד זה. הנתבעים אינם מציינים האם נעשה בירור עם התובעת לעניין הסיבה לאי הצגת המפה בעת ההתיידנות בתיק שבפני, ומה הייתה תוצאתו של בירור כזה. כך גם לא הוסבר כיצד במשך תקופת ניהול התיק שבפני לא נעשה ניסיון על ידי הנתבעים לאתר אצל התובעת את אותה מפה שהוגשה בהליך האחר. במצב זה לא ניתן לקבוע כי מדובר בראיה חדשה אשר לא היה ניתן להשיגה בשקידה ראויה בטרם מתן פסק הדין.

למעלה מזאת, הדעת נותנת כי משך הזמן בו עוכבה הגשת הבקשה בנסיבות העניין הוא גורם שיש לייחס לו משמעות, שכן אין דין עיכוב של ימים או אף חודשים כדין עיכוב של שנים. בהתחשב בנסיבות אלה לא השתכנעתי בקיום של אותו 'טעם מיוחד' להארכת המועד לביטול פסק הדין.