תא"ק 42560-01-14 שחם ואח' נ' איינהורן

בין הצדדים נחתם ביום 17.6.1995 הסכם הלוואה, שעל-פיו הלוו התובעים לנתבע סך של 100,000$. בחלוף קרוב לתשע-עשרה שנה, ביום 21.1.2014, הגישו התובעים את התביעה הנדונה, בהליך של סדר דין מקוצר, שבה נטען כי הנתבע טרם פרע את ההלוואה. לפיכך נתבע להשיב את הסכום שלווה, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום חתימת הסכם ההלוואה ובסך הכול 1,468,009 ₪ במועד הגשת התביעה.

ביום 18.3.2014 עתר הנתבע לסילוק התביעה על הסף מחמת התיישנותה. כן ביקש, שאם בקשתו זו תידחה, תינתן לו ארכה מתאימה להגשת בקשת רשות להתגונן מפני התביעה. תגובת התובעים הוגשה ביום 7.5.2014 והנתבע השיב לתגובה זו ביום 18.6.2014.

המחלוקת העיקרית היא אפוא, בשאלה, אימתי נולדה עילת התביעה.

א.עיקרי העובדות ועיקרי טענות הצדדים

עיקרי העובדות על-פי כתב התביעה ועיקרי הטענות נטענו בו

2.התובע 1 הוא בעל השליטה בחברת "אשבל טכנולוגיות בע"מ (להלן – אשבל או החברה) והתובעת 2 היא בת-זוגו ובעבר הייתה מנהלת הכספים בחברה. במועד מתן ההלוואה עבד הנתבע בתפקיד מנהל הפיתוח הטכנולוגי של החברה.

ביום 17.6.1995 נחתם בין התובעים לבין הנתבע הסכם ההלוואה נושא התביעה הנדונה, שעל-פיו כאמור, הלוו התובעים לנתבע סך של 100,000$ (הסכם ההלוואה – נספח 1 של כתב התביעה. להלן גם – ההסכם). כך נקבע בהסכם ההלוואה (התובעים הם המלווים והנתבע, הנקרא בהסכם גם בשמו הפרטי, מרסלו, הוא הלווה):

"המלווים ילוו ללווה הלוואה שקלית צמודה בשווה ערך של 100,000$ = 300000 ₪ נושאת ריבית של 5.44% לשנה.

את הריבית המצטברת והקרן, ישלם הלווה מתוך רווחים של חברת אשבל שיחולקו לו במרוצת השנים, או מתוך מכירת מניות המוקצות לו בחברת אשבל, בעת ביצוע ההנפקה של המניות, או במידה והמניות יוערכו ע"י קונה פוטנציאלי, לפי ערך מינימאלי של 70,000$ לאחוז ממניות חברת אשבל.