תא"ק 42348-01-15

לפני בקשת הנתבע להעברת הדיון לבית משפט השלום בקריות מחמת העדר סמכות מקומית.

הנתבע, תושב מעלות תרשיחא שבצפון, התקשר בהסכם הלוואה (להלן: "הסכם ההלוואה") עם התובעת.

לטענת הנתבע עפ"י תקנה 3(א1) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984 מקום בו לתובע מספר סניפים, ואחד מהם בתחום השיפוט בו מצוי מקום עסקו או מגוריו של הנתבע, תוגש התובענה לבית המשפט שבאותו תחום שיפוט.

עוד טוען התובע כי על אף שעפ"י הסכם ההלוואה נקבע כי מקום השיפוט בכל הנוגע להסכם זה או הנובע ממנו יהא בתל אביב, המדובר בתנאי מקפח בחוזה אחיד לפי ס' 4(9) לחוק החוזים האחידים תשמ"ג – 1982 (להלן: "חוק החוזים האחידים").

בתגובתה מפנה התובעת לסעיף 14 להסכם ההלוואה ואיננה מגיבה לטענות הנתבע באשר להיות סעיף 14 להסכם ההלוואה תנאי מקפח בחוזה אחיד.

אכן, כאשר קיים הסכם בין בעלי הדין על מקום שיפוט, תוגש התובענה לבית המשפט שבאזור שיפוטו מצוי אותו מקום, וזאת בהתאם לתקנה 5 לתקנות סדר הדין האזרחי (להלן:"התקנות").

אין עוררין כי מערכת היחסים בין בעלי הדין הוסדרה בהסכם הלוואה.

בסעיף 14 להסכם ההלוואה נקבע כי "מקום השיפוט בכל הנוגע להסכם זה או הנובע ממנו, על הצדדים לו, יהיה בתל אביב מבלי לפגוע בזכותה של המלווה לפנות לבית המשפט במקום אחר".

לאחר שבחנתי את הסכם ההלוואה וטענות הצדדים מצאתי כי הסכם ההלוואה נשוא תובענה זו הינו בגדר חוזה אחיד שכן נוסח תנאיו של ההסכם נקבעו מראש בידי צד אחד (התובעת) כדי שישמשו תנאים להסכמים רבים בינה לבין אנשים בלתי מסויימים במספרם או בזהותם.

סעיף 4(9) לחוק החוזים האחידים קובע חזקה לפיה "תנאי המתנה על הוראת דין בדבר מקום שיפוט או המקנה לספק זכות בלעדית לבחירת מקום השיפוט או הבוררות שבהם יתברר הסכסוך" הינו תנאי מקפח.

משלא נסתרה החזקה על ידי התובעת, המסקנה היא כי התנאי בטל וזאת על פי סעיף 19 לחוק החוזים האחידים.

נוכח מקום מגוריו של הנתבע ולאור תקנה 3(א1) לתקנות מצאתי להעביר את הסמכות לדון בתובענה לבית משפט השלום בקריות.

אשר על כן, טענת הנתבע להעדר סמכות מקומית של בית משפט זה מתקבלת, המזכירות תעביר התיק לנשיאת בתי המשפט במחוז חיפה לקביעת מותב אשר יידון בתובענה.

התובעת תישא בשכר טרחת ב"כ הנתבע בסך 2,000 ₪.

ניתנה היום, י"א אייר תשע"ה, 30 אפריל 2015, בהעדר הצדדים.