תא"ק 42027-08-14 בני אחמד סולימאן לבניה בע"מ נ' בסט בניה בע"מ

לפני בקשה למתן רשות להתגונן.

1.התובעת, חברה קבלנית העוסקת בעבודות בניה למיניהן, הגישה נגד הנתבעת שאף היא חברה העוסקת בעבודות בניה, תביעה לתשלום סכום של 640,800 ₪. בכתב התביעה טענה התובעת, כי בהתאם להסכם שנכרת בין הצדדים היא ביצעה עבור הנתבעת עבודות בניה בפרויקט "הקופסא – מתחם גינדי בתל אביב". לטענתה, היא סיימה סופית לבצע עבודות בפרויקט בחודש 5/14, וביום 1.6.14 נערכה התחשבנות סופית בין הצדדים, כאשר בהתאם להסכם הסופי שנערך ונחתם על ידי הצדדים, התחייבה הנתבעת לשלם לתובעת סכום של 750,000 ₪ בתוספת מע"מ (נספח ג' לכתב התביעה). הנתבעת שילמה לתובעת סכום של 250,000 ₪ כולל מע"מ ולפיכך היא נותרה חייבת לה סכום של 635,000 ₪. סכום זה בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מאותו מועד ועד הגשת התביעה עומד על סך 640,800 ₪.

2.הנתבעת הגישה בקשת רשות להתגונן בה טענה, כי העבודה שביצעה התובעת היתה לקויה ובאיכות נמוכה ולפיכך בחודש 5/14 היא (הנתבעת) דרשה ממנה לסלק את ידה מהפרויקט. כתוצאה מכך נקטה התובעת "שביתה איטלקית", תוך שהיא גורמת לנזק מהותי להתקדמות הפרויקט. בנסיבות אלה, ועל מנת לסלק את ידה מן הפרויקט, נפגש המהנדס הראשי של הנתבעת עם מנהל התובעת ובפגישה זו נערך ההסכם נספח ג' לכתב התביעה עליו מבססת התובעת את תביעתה. נטען, כי בעת עריכת ההסכם היו בידי הנתבעת נתונים חלקיים בלבד לגבי העבודות שביצעה התובעת, ולגבי מהות התיקונים שיש לבצע בעבודתה. לטענתה, לאחר החתימה על ההסכם ולאחר ששולם הסכום של 250,000 ₪ נבדק חשבונה של התובעת ואז התבררו העובדות הבאות:

א.לתובעת אושרו סכומים מעבר לאלה הכלולים בהסכם ומנגד לא חויבה בעבודות שסופקו על ידי הנתבעת, בסכום כולל של 233,503 ₪.

ב.העבודות שבוצעו על ידי הנתבעת לקויות ומחייבות ביצוע תיקונים בסכום של 300,000 ₪.

ג.מחדליה של התובעת באתר גרמו לכך שהמבקשת לא קיבלה בונוס בסך 1.5 מיליון ₪ מהמזמינה בגין ביצוע חודש 5/14.

מכאן מגיעה הנתבעת למסקנה, כי לא זו בלבד שהיא אינה חייבת דבר לתובעת, אלא שהתובעת נותרה חייבת לה סכום של 2,283,563 ₪.

לבקשה צורף תצהיר של מר סאמר קרדוש, המהנדס הראשי של הנתבעת, התומך בטענות ההגנה שפורטו בבקשה.

3.בישיבת יום 4.2.15 נחקר מר קרדוש על תצהירו ובסיום חקירתו, סיכמו הצדדים את טענותיהם. בסיכומיו חזר ב"כ הנתבעת על הטענות בתצהיר והוסיף, כי מיד שהתגלו לנתבעת העובדות המפורטות לעיל, היא הודיעה לתובעת על ביטול ההסכם – נספח ג' לכתב התביעה. בהתאם להלכה הפסוקה, כך נטען, משהראתה הנתבעת הגנה אפשרי מפני התביעה, ולו בדוחק, יש לתת לה רשות להתגונן.

4.התובעת טענה מנגד, כי הטענות שהעלתה הנתבעת בתצהיר באשר לליקויים שהתגלו בעבודות נטענו באופן סתמי וללא פירוט כנדרש ודי בכך כדי להביא לדחיית הבקשה. נטען עוד, כי ההסכם מיום 1.6.14 (נספח ג' לכתב התביעה) לא בוטל והוא מחייב את הצדדים. בהתאם להסכם זה, רק ליקויים ברמה של "קטסטרופה" בלשון ההסכם מצדיק אי ביצוע התשלום. מהנדס הנתבעת לא ידע לפרט את הליקויים שהם בגדר קטסטרופה ואת עלותם ולפיכך אין באמור בתצהיר כדי להעמיד הגנה כלשהי מפני התביעה. התובעת טענה עוד, כי בהתאם להסכם המקורי שנחתם בין הצדדים ושעל פיו בוצעו העבודות, נמסרו לנתבעת מדי חודש בחודשו חשבונות חלקיים שנבדקו על ידי המפקחים מטעמה ושולמו לאחר שעברו תיקונים, השמטות ותיקונים בהתאם להערות המפקחים. גם החשבון הסופי שהוגש אושר על ידי המהנדס הראשי של החברה, מר סאמר קרדוש, אשר מהווה, בהתאם להוראות סעיף 22 להסכם, הסמכות הסופית והבלעדית לאישורו. משחתם מר קרדוש על ההסכם נספח ג' ואישר את הסכום לתשלום, אין הנתבעת יכולה לטעון נגדו.