תא"ק 41435-10-16 בוחניק ואח' נ' חדאד ואח'

1.         לפניי בקשה מיום 05/01/17 (להלן: "הבקשה") לביטול פסק דין אשר ניתן בהעדר הגנה ביום 19/12/16 (להלן: "פסק הדין"). 

התובענה היא תובענה לסילוק יד ממקרקעין, במסגרתה עותרים התובעים להורות לנתבעים לסלק את חומת הבטון שבנו הנתבעים, כנטען, בתוך שטח החנייה אשר נמצא בבעלות התובעים וזאת ללא הסכמתם של התובעים וחרף התנגדותם לכך.

2.         ניתן לבטל פסק דין שניתן במעמד צד אחד בשתי עילות: ביטול מתוך חובת הצדק וביטול מכוח שיקול דעתו של בית המשפט.

בית המשפט מאבחן בין פסק דין אשר ניתן על פי צד אחד שלא כהלכה, לבין פסק דין אשר ניתן אומנם כהלכה אך לבית המשפט הסמכות לבטלו לפי שיקול דעתו.

3.         במקרה שלפניי, עולה מאישורי המסירה ומהמסמכים שהוגשו לתיק, כי כתב התביעה הומצא

 כדין לנתבעים. למעשה, בבקשתם הנתבעים אף אינם חולקים על כך שבוצעה המצאה כאמור, אולם טוענים כי בהיות הנתבעת 2 לאחר לידה, ובשים לב לכלל ההליכים המשפטיים שבין הצדדים, לא הוגשה בקשת רשות להתגונן במועד.

לאור האמור - אין עסקינן בנסיבות בהן יש להורות על ביטול פסק הדין מחובת הצדק.

4.יש לבחון אפוא את ביטול פסק הדין במסגרת שיקול דעת בית המשפט.

במסגרת זאת, נשאלות שתי שאלות: מהי סיבת המחדל – האם יש בפי המבקש טעם להצדקת אי הגשת כתב ההגנה;  מהם סיכויי ההגנה – האם הביטול יצמיח למבקש תועלת דהיינו: האם יש בפיו עילת הגנה מפני התובענה ( ראו: ע"א 5000/92 בן-ציון נ' גורני, פ"ד מח (1) 830, 835-836).

על פי פסיקת בתי המשפט, קיימים יחסי גומלין בין שני שיקולים אלו – וככל שהתשובה לאחד מהם משכנעת יותר, כך קטן המשקל שיש לייחס לאחר [ראה לענין זה, ע"א 3645/92 קלנר נ' לופוביץ, פ"ד מז (4) 133)].