תא"ק 40956-07-10 בוגידנט בע"מ נ' המאירי ואח'

רקע כללי

1. התובעת הגישה תביעה זו בסדר דין מקוצר לתשלום עבור טיפולי שיניים שקיבלו הנתבעים במהלך שנים ארוכות וטרם שולמו.

2. הנתבעים הגישו בקשת רשות להתגונן אשר נדונה והוכרעה על ידי כב' הרשמת, כתוארה אז, עופרה גיא, ביום 20.12.11 (להלן "ההחלטה").

3. בהחלטה דחתה כב' הרשמת דאז גיא, את הבקשה למחיקת כותרת התביעה. לגופה של בקשת הרשות להתגונן, דחתה כב' הרשמת דאז, את בקשת הרשות להתגונן בטענת קיזוז או פירעון, משלא היתה מפורטת כנדרש בפסיקה. ניתנה לנתבעים הרשות להתגונן בטענה אחת בלבד, היא טענת התיישנות החוב שנוצר טרם שנת 2004, ע"פ הוראות חוק ההתיישנות התשי"ח 1958 (להלן: "חוק ההתיישנות").

4. בהתאם לרשות מצומצמת זו, ניתן ביום 20.5.13 פסק דין חלקי על ידי כב' הרשם הבכיר, כתוארו אז, יניב בוקר, לגבי כל סכומי הדרישה בגין טיפולים שבוצעו משנת 2004 ואילך.

5. בהתאם לרשות המצומצמת שניתנה על ידי כב' הרשמת דאז, במסגרת ההחלטה, על בית המשפט לדון אך ורק בסוגיה, אם החוב בגין טיפולים שבוצעו לפני 2004 התיישן, או שניתן היה לתובעו במסגרת התביעה שהוגשה ביום 25.7.10.

6. יודגש כי לנוכח סוגיה משפטית מצומצמת זו, נראה כי לא היה צורך בחקירות הנגדיות שביצעו הצדדים, אשר רובן ככולן לא הועילו לבירור המחלוקת בנקודה זו.

    

   הראיות

7. במהלך דיון ההוכחות שנערך ביום 14.9.14, אף היה מוסכם על הצדדים כי הסוגיה היחידה שמחלוקת הינה סוגיית ההתיישנות, נחקרו העדים בחקירות ארוכות באשר לטיב הכרטסת שערכה התובעת, עליה מבוססת התביעה. יודגש שוב, כי טענות אלה עלו בפני כב' הרשמת דאז, עפרה גיא, ולא ניתנה בגינן רשות להתגונן. לא ניתן אפוא להעלותן שוב בדלת האחורית במסגרת הדיון בסוגיית ההתיישנות.