תא"ק 40939-06-15 שפרמן ואח' נ' בוצבוץ ואח'

לפני בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר הגנה.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי יש מקום להורות על ביטול פסק הדין מחובת הצדק.

כך, המשיבים מכחישים את המצאת האזהרה לידיהם וטוענים כי חתימת המבקשת 2 זויפה, כי כתב התביעה לא נמסר למבקש 3, ולגבי יתר המבקשים כתב התביעה לא הומצאה בכתובת בה הם מתגוררים.

לא מצאתי בתגובת המשיבים התייחסות לטענות המבקשים בעניין ההמצאה, ועל כן דין טענות המבקשים להתקבל.

הכלל הוא שלצורך ההכרעה בבקשה לביטול פסק דין יש להפעיל בחינה דו שלבית: תחילה, יש לבחון האם נפל פגם בהמצאת כתב התביעה וההזמנה לדין. אם התשובה על כך היא חיובית, התוצאה האוטומטית היא בטלותו של פסק הדין. משמעות הדבר היא, כי כאשר נפל פגם בהליך ההמצאה, אין לבית המשפט שיקול דעת ועליו לבטל את פסק הדין "מחובת הצדק", וזאת ללא קשר לסיכויי ההגנה של הנתבע לגופו של עניין. רק אם התשובה. רק אם המסקנה היא כי ההמצאה נעשתה כדין, כי אז יש להוסיף ולבחון אם בכל זאת יש מקום לבטל את פסק הדין משיקולי בית המשפט (רע"א 23542-10-10 מקדאדי נ' עירית ירושלים (פורסם בנבו); רע"א 7034/00 צדקה נ' וייל, [פורסם בנבו] מיום 19.11.2001).

כאמור, הואיל ומצאתי כי נפל פגם בהליך ההמצאה, הרי שיש להורות על ביטול פסק הדין מחמת הצדק.

למעלה מן הצורך אוסיף, כי אף כי המבקשים 2 - 10 אינם מתגוררים בנכס נשוא התביעה, הרי שבשלב זה אין מקום לקבוע כי לא הציגו סיכוי הגנה כלל בפני התביעה, שכן לא המגורים בנכס הם בהכרח יוצרים את הזכויות בו, והמבקשים אף חולקים על זכות הבעלות של המשיבים בנכס. מכל מקום, שאלת סיכויי הגנתם של המבקשים תתברר במסגרת הדיון בבקשת הרשות להתגונן.

לאור האמור, אני מורה על ביטול פסק הדין שניתן בהעדר הגנה. המבקשים יגישו בקשת רשות להתגונן, בתוך 15 יום.

שאלת ההוצאות בגין בקשה זו תישקל בסיומו של ההליך.