תא"ק 40792-08-15 עיריית ראשון לציון נ' סופר ואח'

בקשת רשות להתגונן כנגד תביעה כספית שהגישה המשיבה, בגדרה עותרת לחיוב המבקשים בסך 108,522 ₪ בשל חוב ארנונה.

העובדות הרלבנטיות וטענות הצדדים

1.המשיבה, עירייה כהגדרתה בפקודת העיריות [נוסח חדש], הגישה תביעה כספית כנגד המבקשים, בהיותם מחזיקים – לטענתה – בנכס המצוי בתחום שיפוטה ברח' לישנסקי 24 בראשון לציון (נכס מספר 8408216000, להלן: "הנכס"). כמפורט בכתב התביעה, החוב נוצר בשל אי תשלום ארנונה והוצאות גבייה בתקופה שמיום 21/8/08 ועד ליום 26/11/08.

המבקשים עודכנו כמחזיקים בנכס לאחר משלוח הסכם שכירות שנחתם ביום 25/5/2008 בין הבעלים של הנכס מצד אחד ומהמבקשים, מר דותן סופר ומר רפאל טל מנגד. הסכם השכירות נערך לתקופה של 19 חודשים החל מיום 1/6/2008. מהודעת הבעלים שנשלחה למשיבה על עדכון המחזיקים ושצורפה לתגובה לבקשה למחיקת כותרת התביעה, עולה כי הבעלים הודיע על הצורך ברישום המבקשים יחד עם מר דותן סופר וחברת חן טל - אירועים בע"מ (להלן: "החברה") כמחזיקים בנכס. כעולה ממכתבו של עוה"ד עוזי שילון מיום 23/6/2008, שייצג את המבקש 1 במועד משלוח ההודעה (נספח ה' של נספח 3 לתגובה לבקשה למחיקת כותרת), מיד לאחר הקמת החברה ובסמוך לאחר החתימה על חוזה השכירות הוסכם כי מר רפאל טל לא יהא שותף לפעילות העסקית, ועל כן הלה לא נרשם כמחזיק.

2.לטענת המשיבה, המחזיקים לא שילמו את דמי הארנונה כסדרם, וכך נוצר חוב בסך של 116,240 ₪ נכון ליום 18/11/2008. בשנת 2009 מסר מר סופר דותן 12 המחאות של החברה לסילוק החוב, ע"ס 9,955 ₪ כל המחאה, ובסה"כ 119,460 ₪, אלא ש-6 המחאות בסך כולל של 59,730 ₪ חוללו, הועברו לטיפול משפטי שהסתיים ללא הצלחה בשנת 2015, ולאחר מכן הוגשה התביעה דכאן. עצם מתן ההמחאות שחוללו מהווה, לטענת המשיבה, הודאה בקיום החוב.

3.המבקשים הגישו בקשת רשות להתגונן כנגד התביעה, בגדרה טענו כי התביעה התיישנה; כי נפגע אינטרס ההסתמכות שלהם בשל הימנעות העירייה מלנקוט בהליכי גבייה אשר זנחה את התיק; כי תדפיסי העירייה מלמדים על איפוס החובות בנוגע לנכס; כי לא החזיקו בנכס לאור דיווחים וידיעת העירייה; כי שטח הנכס שגוי ומצדיק הפחתה בחיוב המוכחש ממילא; כי המשיבה נמנעה מלתבוע את המחזיק הנוסף מר רפאל טל; כי התביעה אינה תביעה לסכום קצוב, וכי יש להפחית את חיובי ריבית הפיגורים, ההצמדה וההוצאות לאור רשלנות העירייה.

דיון והכרעה

4.בית המשפט ייעתר לבקשת רשות להתגונן באם מצא כי ישנם סיכוי הגנה, ולו זו קלושה, ר' לכך ההלכה כפי שסוכמה בע"א 3300/04 צול ניהול פרוייקטים בע"מ נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ (פורסם בנבו, ס' 18 לפסק הדין). בקשת הרשות להתגונן הינה משוכה טרומית, ועל כן הנטל על המבקש להתגונן הוא קל - כל אימת שיש בתצהיר להצביע על הגנה לכאורה, ולו בדוחק, הבקשה תתקבל (ע"א 248/89 החברה הכללית למוזיקה נ'Warner , פ"ד מו(2)273, 277). בשל הפרת האיזון הדיוני במסגרת סדר הדין המקוצר, בית המשפט לא ישקול שיקולי מהימנות ואך יבדוק האם טענות ההגנה, שהינן בחזקת אמת, יכולות להקים הגנה בפני התביעה. הבקשה תידחה רק מקום בו הוכח כי אין כל סיכויי הגנה, או באם גרסת המבקש קרסה לאחר חקירה נגדית, ר' לכך ע"א 518/87 פטלז'אן נ' בנק איגוד לישראל בע"מ (פורסם בנבו, 25.11.93).  

בענייננו, הגם שהמבקשים העלו כמעט כל טענת הגנה אפשרית בתחום דיני הרשויות המקומיות, מצאתי לדחות מרבית הטענות כבר בשלב דיוני מוקדם זה.

5.תביעה של רשות מקומית לתשלום סכום קצוב כשירה להתברר בסדר הדין המקוצר בהתאם לתקנה 202(2) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984. הרשות המקומית נדרשת להמציא את תדפיס החוב הסופי, כפי שנעשה בענייננו, והמבקשים רשאים לפנות למשיבה בבקשה לקבל פרטים נוספים, ככל שאלו נדרשים. התביעה, אפוא, כשירה להתברר במתכונתה. ראשית הראיה, עליה מסתמכים המבקשים, אינה רלבנטית לתביעות רשויות מקומיות בשל התקנה הספציפית כאמור (השווה תקנה 202(1) לתקנות סדר הדין האזרחי).