תא"ק 40637-02-17 גולי נ' משה ואח'

לפניי בקשה למחיקת כותרת.

הצדדים הינם שכנים בבניין מגורים ולהם חניות צמודות. גודל החניות קטן, כפי הנטען, מהגודל המתוכנן, באופן שאינו מאפשר להחנות שני כלי-הרכב בו-זמנית. מכאן התובענה לסילוק יד.

תמצית טענות המבקשים, כי לכל אחת מהדירות בבניין צמודה חניה בגודל זהה, קרי, 11.50 מ"ר, כשאין חולק על הזכויות בעניין. הורי המשיבה הם אלה שבנו את הבניין וביצעו שינויים כך שנבנה על-ידם ספסל מבטון באופן שחוסם את הכניסה לחנייה וכן הרחיבו את לובי הבניין באופן המשליך על גודל החניה. המבקשים, כך נטען, חונים במשך כ-30 שנים, מאז רכשו את הדירה, באותה חניה, שאינה מקורה, ולא פלשו ולא עשו כל שימוש ברכוש המבקשת, קרי, בחניה המקורה. מכאן שאין מדובר בתובענה לסילוק יד.

תמצית טענות המשיבה, כי בשורת פסקי דין נקבע כי די בראיה שבכתב שהוצגה, היא נסח רישום המקרקעין, על מנת שניתן יהיה לדון בתובענה בסדר דין מקוצר. כמו כן, לעניין משך זמן השימוש, הרי שנעשו בעבר ניסיונות להסדיר המחלוקת, אך הם עלו בתוהו.

לאחר עיון במכלול הטענות, נחה דעתי כי המחלוקת איננה ראויה להתברר בסדר דין מקוצר וכי דין הכותרת להימחק. ראשית, אין המדובר בפלישה למקרקעין, אלא במחלוקת לעניין אופן השימוש בחניות, הגם ששימוש זה מוביל, כנטען, לתוצאה של "פלישה". שנית, טענות המבקשים לעניין משך תקופת השימוש, אופן השימוש, בניית עמוד בטון וכן צמצום שטח החניות במשך השנים, ראויות להתברר. הפסיקה אותה צירפה המשיבה רלבנטית למקרים שבהם עליה להוכיח זכויותיה במקרקעין מקום בו היא מבקשת לפנות מבקשים המחזיקים במקרקעין שלא כדין. ברם, אין זה המקרה בענייננו, נוכח שכלל לא ברור, כפי העולה ממכלול הטענות, היכן עובר הגבול שבין חניית המבקשים לבין חניית המשיבה. או בלשון שבה בחרה המשיבה להתנסח: "לשני הצדדים חניות צמודות שרוחבן בפועל אינו מאפשר למי מן הצדדים לחנות את רכבו מבלי לפלוש לשטח שכנו, ולפגוע בקניינו במקרקעין". ניסוח זה, כשלעצמו, מצדיק מחיקת הכותרת, למצער מן הטעם שכשרכבה של המשיבה עומד במקום, אזי הוא לכאורה פולש למקרקעי המבקשים, ותמהתי כיצד יינתן פסק-דין לטובת המשיבה ללא בירור לגופו של עניין, במצב דברים זה. לא למותר לציין, כי תכליתה של תקנה זו, היא להגן על בעלי נכסים אשר השכירו נכסיהם לתקופה קצובה, באופן שאינה חלה בענייננו.

ברי אפוא כי אם, כפי הנטען, רוחב שתי החניות יחד איננו 4.60 מטרים כפי שמורה התשריט, אלא פחות מכך באופן שאינו מאפשר שימוש בשתי החניות בו-זמנית כפי התכנון, אזי יש להביא המחלוקת להכרעה לגופו של עניין.

בטענת המבקשים שלפיה בית משפט השלום נעדר סמכות לא מצאתי ממש, נוכח שהטענות אינן לעניין עצם הזכויות במקרקעין, לגביהן אין מחלוקת, אלא בדבר עצם השימוש בלבד.

אשר על כן, אני מורה על מחיקת הכותרת ועל העברת התביעה להידון בסדר דין רגיל. תואיל המזכירות לקבוע מותב בתיק ולייתן הוראות.