תא"ק 40593-05-14 בנק מזרחי טפחות בעמ נ' ארונוב ואח'

1.עניינה של התביעה שלפניי, תביעת בנק, כנגד ערבים מוגנים להלוואה, שניתנה לשם רכישת נכס מקרקעין, אשר מושכן להבטחת סילוק ההלוואה. חובם של החייבים העיקריים לא סולק ולאחר שהמשכון שנרשם על הנכס ומומש, לא הביא לכיסוי יתרת חובם של החייבים העיקריים ואף הליכי גביה כנגד החייבים העיקריים לא הועילו, ואלה הוכרזו כפושטי רגל, הוגשה התביעה כנגד הערבים המוגנים.

על פי הנטען בכתב התביעה, ביום 16/10/98 הלוותה התובעת (להלן:- "המשיבה" או "התובעת" או "הבנק") לגב' וסילצ'נקו יוליה ולבנה, מר וסילצ'נקו דימיטרי (להלן:- "החייבים העיקריים"), הלוואה על סך של 304,000, לצורך רכישת דירה, שנרכשה על ידי הגב' וסילצ'נקו אותה התחייבו להחזיר למשיבה בתנאים שנקבעו בהסכם ההלוואה. התביעה שלפניי הוגשה כנגד הערבים להלוואה, שניהם ערבים מוגנים וכל אחד מהם נתבע בגין מחצית יתרת ההלוואה למועד הגשת התביעה, בסכום של 231,949 ₪ לכל אחד. הערב ארונוב רפיק הגיע להסכמה עם התובעת לסילוק התביעה שנגדו.

2.הערב ולדמיר גורליק (להלן:- "המבקש") הגיש בקשת רשות להגן כנגד התובענה, היא הבקשה שלפניי.

בבקשתו טען המבקש, כי התביעה התיישנה, היות ותקופת ההתיישנות החלה מיום הפרת הסכם הלוואה על ידי הלווים או מיום מתן הודעה אליו על הפרת הסכם, או לכל המאוחר, מיום העמדת ההלוואה לפירעון מיידי על ידי התובעת. לחילופין טוען המבקש, כי ככל שהמשיבה טוענת, כי מרוץ ההתיישנות מתחיל רק לאחר מיצויי ההליכים עם הלווה, דין התביעה להידחות היות והתובעת לא מסרה כל הודעה בדבר הפרת ההסכם על ידי החייבים העיקריים, על העמדת החוב לפרעון, על מכירת הדירה הממושכנת ונקיטת הליכים נגדם. לטענת המבקש, לו היו נמסרות לו ההודעות במועד, היה דואג למזער את נזקיו, היה פורע את יתרת ההלוואה, או רוכש את הנכס במחיר שבו נמכר על ידי המשיבה, שהוא מחיר בלתי סביר, ביחס לסכום ההלוואה שניטלה על ידי החייבים העיקריים.

עוד טוען המבקש, כי המשיבה השתהתה במסירת הודעות באופן בלתי סביר. מעבר לכך, טוען המבקש כי החתימה המופיעה על גבי הסכם ההלוואה אינה זהה לחתימתו כיום, הגם שבזהירות טוען המבקש, כי מיום חתימת הסכם ההלוואה חלפו 15 שנים ומאז חל שינוי במצבו הבריאותי והוא איננו זוכר בוודאות האם חתם על ההסכם אם לאו. המבקש טוען, כי ככל שחתם על ההסכם, במעמד החתימה, המשיבה לא גילתה לו את שיעור הריבית השנתי ביחס לכל פרטי הלוואה, לא הוסבר למבקש, כי הוא משמש ערב מוגן ומהות מונח זה בהתאם לחוק ותוצאותיו. בהקשר זה של הערבות, המבקש עוד טוען, כי בהתאם למה שנמסר לו על ידי החייבת העיקרית בסמוך למועד החתימה על כתב הערבות, אמור בה, החייב העיקרי הנוסף, לשמש אף הוא כערב להלוואה ולמרות שהדירה נרשמה רק על שם החייבת העיקרית, צורף בנה כחייב עיקרי נוסף ולא כערב, כאשר גם החייבת העיקרית עצמה לא ידעה, כי זהו המצב המשפטי.

3.בדיון שהתקיים לפניי, נחקר המשיב על תצהירו והצדדים סיכמו בתום הדיון.

4.במענה לטענות המבקש, טוענת המשיבה, כי הערבות נחתמה לאחר יום 14.5.98, מועד כניסתו לתוקף של תיקון תשנ"ח לחוק הערבות, התשכ"ז-1967 והמבקש הינו ערב מוגן בהתאם להוראות ס' 17 ג. א, לפיכך מנועה היתה מלהגיש תביעה כנגד המבקש עד לקבלת אישור רשם ההוצאה לפועל למיצוי ההליכים כנגד החייב.

המשיבה הפנה לרע"א 8688/07 יהושוע רובין נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ (פורסם בנבו, ניתן ביום 20.12.10) שם בית המשפט פסק כי עילת התביעה נגד הערב לא קמה, אלא לאחר שנתן רשם ההוצאה לפועל את אישורו. בהתאם, מרוץ ההתיישנות מתחיל רק מעת מתן אישור בדבר מיצוי הליכים כנגד החייב העיקרי על ידי רשם ההוצאה לפועל.

דיון והכרעה :

5. טענת ההתיישנות:

סעיף 27 לחוק הערבות קובע:

"27.(א)לא תוגש תובענה נגד ערב מוגן אלא לאחר שנתקיימו שניים אלה:

(1)ניתן פסק דין נגד החייב;