תא"ק 40503-02-17 חברת מבני תעשיה בע"מ נ' עיריית ערד

לפני בקשה מיום 12.7.17 למחיקה על הסף של התביעה נגד הנתבעת.

הרקע:

התובעת הגישה תביעה כספית בסדר דין מקוצר בסך 46,738 ₪ נגד הנתבעת. התובעת טוענת כי הנתבעת חתמה על הסכם שכירות לפיו תשכור ממנה מבנה השייך לה ולאחר מכן חתמה על הסכמי הארכה. ההסכם המקורי נחתם בתאריך 19.12.1999 והסכמי ההארכה נחתמו בתאריכים 12.2.02, דצמבר 2004, 28.12.06, 20.12.09 ו-14.5.13.

בתום הסכם ההארכה החמישי (30.4.16) הפסיקה הנתבעת לשלם את דמי השכירות ואף לא פינתה את הנכס.

לפיכך הגישה נגדה התובעת תביעה לפינוי המושכר - בתיק אחר.

הסכום אותו תובעת התובעת מהנתבעת מהווה את כפל דמי השכירות עבור כל יום, מתאריך 20.4.16 ועד סמוך למועד מועד הגשת התביעה – 7.2.17.

טענות הנתבעת:

הנתבעת טוענת בבקשתה כי אין הסכם התקשרות בכתב בין הצדדים למעט ההסכם להארכת השכירות עד 30.4.16 ולכן הנתבעת אינה חבה בחוב הכספי.

התובעת, כך טוענת הנתבעת, לא פרסה את כל העובדות בפני בית המשפט. מי שמחזיק בנכס הוא חברת שליו ובניו בע"מ (להלן היא קוראת לו: (צריך להיות) "השוכר" אף כי יתכן שיש לקרוא לו "המחזיק" בלבד, אולם מטעמי נוחות הוא אכן יקרא מכאן ואילך "השוכר" ) שמפעיל מפעל שיקומי מטעם הנתבעת עבור חוסים - החל ממאי 2016 (או 2/2016 כנאמר לאחר מכן). התובעת לדבריה הסכימה וידעה עליו ועל נוכחותו בנכס - ומטעמים השמורים עמה בחרה שלא לתבוע אותו. הנתבעת שכרה את שירותי השוכר בהסכם הפעלה והוא ניהל מו"מ להסכם התקשרות עם התובעת. הנתבעת אמנם ניהלה עמו מו"מ לשם גביית החוב, אך עשתה כן מתוך רצון טוב ולמען המשך הפעילות עבור החוסים.