תא"ק 40127/97 עירית תל-אביב-יפו נ' בן עמי

תמצית ההליכים והבקשה דנן

1. לפני בקשת הנתבע 1 (להלן – הנתבע) לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד בתובענה זו כנגד שני הנתבעים ע"י כבוד הרשם (בתוארו אז) צבי דותן מיום 10.11.1997.

2. פסק הדין ניתן בתובענה לתשלום דמי ארנונה אשר הוגשה כנגד הנתבעים דלעיל בסכום של 41,245 ₪ (נכון ליום 01.04.1997), וזאת לאחר שלא הוגשה בקשת רשות להתגונן כנדרש בתקנות.

טענות הנתבע

3. כעת, קרוב ל-20 שנים לאחר מתן פסק דין, מבקש הנתבע לבטל פסק הדין כנגדו, בטענה כי מעולם לא קיבל את כתב התביעה וההזמנה לדין בתיק זה, כי לא ידע על מה ומדוע נתבע, וכי בכל מקרה טענות ההגנה הקיימות לזכותו מזכות אותו מכל חוב אשר התובעת מנסה לייחס לזה, ומשום כך, יש להורות על ביטול פסק הדין כנגדו.

4. בהינתן זכות הגישה לערכאות והפגם שבהמצאת מסמכי התובענה לנתבע, יש להורות, כך נטען, על ביטול פסק הדין. לחילופין נטען, כי בשים לב לטענת ההגנה של הנתבע, על כך שהוא נעדר כל קשר לנכס מושא מס הארנונה שהוטל על הנתבעים ונתבע במסגרת תובענה זו, יש לבטל את פסק הדין גם מטעמי צדק וביכור זכות הגישה לבית המשפט.

טענות התובעת

5. התובעת טענה, כי מדובר על נתבע אשר זה שנים מודע לקיומו של החוב, לקיומו של פסק הדין, ולהליכי הוצאה לפועל מגוונים אשר ננקטו כנגדו במשך כל אותם שנים. לטענת הנתבעת, יש להניח כי פסק דינו של בית המשפט מיום 10.11.1997 ניתן על סמך אישור מסירה כדין שהוצג אותה עת בפניו, ובכל מקרה יש להעדיף בסיטואציה הנדונה את כלל הידיעה חלף כלל ההמצאה, ולקבוע כי פסק הדין ניתן ללא כל פגם ולאחר שמסמכי התביעה הומצאו לנתבעים.

6. לגופו של החוב טענה התובעת, כי החוב יוחס לנתבע כדין, כאשר רשמה אותו כמחזיק בנכס מושא הארנונה יחד עם הנתבעת 2 (להלן – חברת מנוף). נוכח האמור, סבורה התובעת, כי אין מקום לבטל את פסק הדין, לא מטעם של פגם בהמצאת מסמכי התביעה, ולא מטעמי צדק ושיקול דעתו של בית המשפט.

דיון

7. המחלוקת בין הצדדים היא בנתיב בו יש ללכת בבחינת בקשת ביטול פסק הדין: האם מדובר על מקרה בו יש לבטל את פסק הדין מפאת הפגם שבנתינתו, או שמא לא דבק פגם בפסק הדין, ומכאן שעל בית המשפט לעשות שימוש בשיקול דעתו, תוך התחשבות בסיבה להעדר התגוננותו של הנתבע מחד, וסיכוי הגנתו מאידך. לצד מחלוקת זו קיימת מחלוקת נוספת הנוגעת ל"היסטוריית" ההתנהלות בין הצדדים.