תא"ק 40080-07-14 בנק אוצר החייל בעמ נ' נמארנה ואח'

לפניי בקשת רשות להתגונן. בהסכמת הצדדים לא התקיים דיון, והטעות סוכמו בכתב.

התביעה הוגשה נגד המבקשים בגין יתרות חוב בהלוואות בשני חשבונות של המבקש בסך 90,204 ₪ בחשבון מס' 1 ובסך 47,547 בחשבון מס' 2, סה"כ 137,751 ₪. המבקשת, רעייתו, ערבה רק להלוואה בחשבון מס' 2. להלוואה בחשבון מס' 2 היה משועבר פקדון, שנפרע, והיא ניתנה גם בערבות הקרן לעסקים קטנים, שהינה שיורית לתביעה נגד הלווה והערבה.

בבקשת הרשות להתגונן הודו המבקשים בנטילת ההלוואות ובאי עמידה בתשלומים, שנבע ממצבו הרפואי של המבקש, שהתדרדר עד לנכות קבועה, והביאה לקריסת עסקו וסגירתו.

המבקשים מתגוננים בשתי טענות: האחת כי הריבית, שגבה הבנק בהלוואות, הינה מופרזת ובצירוף העמלות שנגבו, חורגת מתקרת החוק. המבקשים טוענים כי סכום התביעה מופרז ואינו משקף את המציאות. הטענה האחרת הינה כי המשיב לא מיצה את ההליכם נגד המבקש, החייב העיקרי, טרם שפנה בתביעה אל המבקשת, הערבה.

טענה נוספת שהעלו המבקשים הינה כי המשיב הסתיר עובדות, והטעה את בית המשפט בחוסר ניקיון כפיים.

לבקשה צורפו מסמכים רפואיים של המבקש.

בסיכומי המבקשים, שהוגשו לאחר שב"כ המשיב קיבל את המלצתי וויתר על חקירה נגדית, חזר ב"כ המבקשים על הטענה בעניין גובה החוב והריבית, וטען כי אין על המבקשים חובה להציג חוות דעת חשבונאית, שעלותה גבוהה ועריכתה אורכת זמן.

ב"כ המבקשים הוסיף בסיכומים טענה עובדתית חדשה בעניין חובת הגילוי, ואני דוחה את הטענה, שהמבקשים לא הצהירו עליה. מתן הרשות להגשת סיכומים, למרות שניתן היה לתת החלטה על בסיס הבקשה לבדה (תקנה 205 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984), לא נועדה לאפשר "מיקצה שיפורים" ללא רשות וללא תמיכה בתצהיר.

למרות זאת התייחס לכך ב"כ המשיב בסיכומיו, וסתר את הטענה לגופה בהפנייה לבקשה לקבלת הלוואה, לכתב הערבות ול"הודעה לערב שאינו ערב יחיד" (נספחים ד', ד'1 ו-ד'2 לכתב התביעה), בהם מפורטים כל הפרטים הנדרשים בחוק הערבות.