תא"ק 39837-05-13 פרידמן נ' איטח ואח'

1) מונחת לפניי בקשה של הנתבע 1 (להלן: "הנתבע") לביטול פסק דין (מפי כב' השופט ד' גדעוני) שניתן בהעדר הגנה ביום 21.8.13. פסק הדין האמור מורה בין השאר על הנתבע לשלם לתובע סך של 185,000 ₪ בצירוף שכר טרחת עורך-דין בסך 13,623 ₪ והוצאות משפט בסך 2,312 ₪ (להלן: "פסק הדין").

2) בתמצית, עניינה של התובענה שהוגשה לפי סדר דין מקוצר, הוא טענת התובע לפיה הפרו הנתבעים הסכם מכר במקרקעין שכרת עמם עת רכש דירה מהם. התובע טוען בין השאר, כי הנתבע התעכב בפינוי הדירה באופן משמעותי, דבר שאילצו לנקוט בהליך משפטי נגד הנתבעים, זאת בין היתר כדי להורות על פינוים. בתביעתו שבכותרת, עותר התובע לחיוב הנתבע בפיצויו, שכן לדידו, הנתבע הפר את הסכם המכר באופן יסודי. התובע עותר לפיצוי המושתת בין השאר על "פיצויים מוסכמים" וכן מכוח סעיף בהסכם, לפיו מחויב הנתבע (המוכר) בסך של 300 ₪ בגין כל יום איחור במסירת החזקה.

3) הנתבע מעלה בבקשתו לביטול פסק הדין שניתן כאמור בהעדר הגנה, בין השאר, שתי טענות עיקריות, טענה ראשונה לפיה לא הומצא לו כתב התביעה כדין ובמסגרת זו מרחיב הנתבע תיאור לעניין מצבו הבריאותי, וטענה שניה לפיה יש לו סיכויי הגנה בהליך. התובע מתנגד לבקשה, שכן לדידו, כתב התביעה הומצא כדין לנתבע (צורף אישור מסירה) וכי בקשת הנתבע אינה מצביעה על סיכויי הגנה כלשהם.

4) לאחר שנתתי את דעתי לטיעוני הצדדים, הן בכתובים והן בעל-פה, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לבטל את פסק הדין בכפוף לתנאי, כפי שיפורט בהמשך, זאת בין היתר ובעיקר, תוך העדפת הגישה הדוגלת בבירור והכרעה בכלל הפלוגתאות המונחות בפתחו של בית המשפט על-פני הכרעה במעמד צד אחד.

5) לעניין טענתו הראשונה של הנתבע לפיה לא קיבל את כתב התביעה, סבורני כי קיים קושי של ממש בלקבל טענה זו. התובע הציג לפני בית המשפט אישור מסירה של כתב התביעה לנתבע. לא הונחה לפניי על-ידי הנתבע תשתית משכנעת שיש בה להטיל דופי באישור האמור או שמא לפקפק באמינותו. מכאן, סבורני כי לא נפל פגם בהליך לקראת מתן פסק הדין.

6) שונה הדבר באשר לטענתו השנייה של הנתבע לעניין סיכויי הגנתו. הנתבע טוען כי לא הפר את ההסכם, ובדיון טען כי חויב בכפל פיצוי, בין פיצויים מוסכמים לבין תרופה נוספת בהסכם המכר [לעניין הממשק בין פיצויים מוסכמים לבין פיצויים אחרים, ראו והשוו עם פסק הדין בעניין ע"א 628/87 יוסף חורי נ' חברת החשמל לישראל, פ"ד מו(1) 115].

לעניין טענתו האחרונה בדבר סיכויי ההגנה בהתבסס על טענת כפל הפיצוי כאמור, לאחר שנתתי את דעתי לטיעוני הצדדים, בשים לב גם לסכום התביעה (הוא הסכום שנפסק) ולעילותיה, בשים לב לטענת הנתבע ממנה עולה כי לפי משמעות פסק הדין, הוא קיבל לכאורה תביעה ל-"כפל פיצוי" מכוח הסכם המכר - סבורני כי קם קושי של ממש לקבוע בהקשר זה כי טענת ההגנה היא חסרת סיכוי. מכאן סבורני כי אף אם לא נפל פגם בהליך שהביא למתן פסק הדין, הרי ניתן לבטלו מתוקף שיקול הדעת המסור לבית המשפט, בכלל זה, בשים לב לסיכויי ההגנה ולצורך ליתן לנתבע את יומו בבית המשפט. בהקשר זה, הלכה מושרשת לפיה, ככל שסיכויי הגנתו של בעל-הדין נראים טובים יותר, יכול בית המשפט לנהוג ביתר סלחנות אודות סיבת מחדלו באי-הגשת הגנתו [ראו והשוו עם פסק הדין בעניין ע"א 464/71 אלי אמסלם נ' יוסף שטיינברג, פ"ד כו(1) 328, 349; ראו גם פסק הדין בעניין ע"א 3645/92 שאול קלנר נ' סשה לופוביץ ואח', פ"ד מז(4) 133, 139; להרחבה לעניין הקורלציה בין סיבת המחדל לבין סיכויי ההצלחה, ראו והשוו עם ההחלטה בעניין רע"א 8292/00 גבריאל יוספי נ' שמואל לוינסון ואח', מיום 27.2.01 (פורסם בנבו), סעיף 5].

7) עם זאת, אין להתעלם מכך כי במסגרת בקשתו לביטול פסק הדין העלה הנתבע טענה עובדתית לפיה פינה את הנכס נשוא עסקת המכר עוד ביום 18.7.11 [שורות 16-20, עמוד 1 בפרוטוקול]. ברם, טענה זו אינה מתיישבת עם פסק הדין של בית המשפט המחוזי בירושלים בהליך שהתנהל בין הצדדים [ה"פ 14731-05-12 אליהו פרידמן נ' שלמה איטח ואח'], ואשר ניתן ביום 12.12.12, ובו הורה בית המשפט המחוזי על פינויו של הנתבע. הנתבע טען כי מדובר בשהות במחסן שאינו קשור לדירה שנמכרה, וכי זה היה בהסכמת התובע. ברם, הנטען אינו מתיישב עם הקבוע בסעיף 12 בפסק הדין האמור וממנו עולה כי החזקה בדירה נותרה בידי המשיב שם (הנתבע דה-כאן).

8) על כן, ממכלול הפרטים שעמדתי עליהם לעיל, לאחר שערכתי את האיזון הנדרש בין השיקולים המתבקשים, לאחר שנתתי את דעתי לטעמי הבקשה לביטול פסק הדין וכן לנימוקי התגובה, בכלל זה, לאחר שקילת ציפייתו הלגיטימית של בעל-דין לסופיות הדיון בעניינו והסתמכותו על פסק דין שניתן לטובתו מחד גיסא, ומאידך גיסא, זכותו של בעל-הדין האחר ליתן לו יומו לפני בית המשפט ושמירה על זכותו החוקתית לגשת לערכאות, נחה דעתי כי בנסיבות כגון-דא, אף שיש ממש בטענות התובע בעניין התנהלות הנתבע כמבואר לעיל, בדין לבטל את פסק הדין בכדי שיהיה ניתן לנהל דיון בו תישמענה ותתבררנה במסגרתו טענות הצדדים לגופן.