תא"ק 39461-12-14 איזנטל ואח' נ' לנדאו ואח'

מונחת בפני בקשה לביטול פס"ד שניתן ביום 4.2.15.

לאחר עיון בטענות הצדדים הנני מורה כדלקמן:

ביטול מחובת הצדק:

לאחר עיון בטיעוני הצדדים נחה דעתי כי אין מקום לבטל את פס"ד "מחובת הצדק".

ביום 22.3.15 הוגשה בקשה לביטול פס"ד במקביל לבקשה לדחיית התביעה על הסף.

פס"ד ניתן כנגד המבקש בהעדר הגנה ביום 4.2.15.

כתב התביעה נמסר לנתבע ביום 28.12.14 באמצעות דואר רשום ונחתם ע"י הנתבע.

לא מצאתי כל פגם בביצוע המסירה על בסיסה ניתן פס"ד לאחר חלוף המועד בו לא הוגשה בקשת רשות להגן כמו בקשה להארכת מועד.

אף בבקשתו לא מעלה המבקש טענה לכך שכתב התביעה לא הומצא לו.

לאור האמור לעיל, נראה לכאורה כי המסירה בוצעה כדין.

לפי כך, הגעתי למסקנה כי פסק הדין אינו פגום ואין לבטלו מחובת הצדק.

ביטול משיקול דעת בימ"ש:

באשר לשיקול דעת בימ"ש יש לחלק לשניים : "סיבת המחדל" וסיכויי ההצלחה".

"סיבת המחדל" - אני סבור כי אין מדובר בזלזול בהליכי בימ"ש כי אם רשלנות או מחדל הניתנים לריפוי באמצעות תשלום הוצאות.

"סיכויי הצלחה" - זו השאלה החשובה יותר. המבחן הוא מבחן של "הגנה אפשרית" ולאו דווקא בטוחה. הנטל המוטל על המבקש הוא לשכנע שלכאורה יש לו הגנה אם יוכיח אותה, ואין על המבקש בשלב הבקשה לביטול פס"ד להוכיח ממש את הגנתו. בימ"ש מפעיל את סמכותו תוך מתן משקל רב לזכות הגישה לערכאות ותוך חתירה לתוצאה מידתית. המבקש מציין בתצהירו שצורף לתשובתו כי בהסכמת הצדדים הוסף סעיף בכתב יד להסכם בכתב ידו של מי מטעם המשיב בו נקבע כי חילוקי הדעות יובאו בפני בורר מוסכם ,וכן כי המבקש הוא אבי השוכרת – נתבעת 3 ,ואינו בגדר שוכר, ולכן לא קיימת לו כל יריבות עם התובעים . מנגד טוענים המשיבים כי תניית הבוררות הוספה בכתב ע"י המבקש באופן חד צדדי וכי המבקש חתום על ההסכם ,היה מעורב בכל הקשור בהסכם, והשיקים בגין ההסכם נמשכו מחשבונו הפרטי. אני סבור כי טענות אילו הן בהתייחס להפנייה להליך בוררות והן בגין חיובו האישי של המבקש ,כמו גם גובה החיוב,ראוי כי יבחנו במסגרת הדיון בבר"ל, ככל וישולמו הוצאות המשיב ויבוטל פס"ד.