תא"ק 3923-02-14 בנק הפועלים חיפה סניף התשבי 12709 נ' אבוטבול ואח'

לפניי בקשת המבקשת, הנתבעת מס' 2, לביטול פסק הדין שניתן נגדה ביום 30/3/14.

לאחר שהמבקשת תיקנה את הבקשה המקורית שהגישה, המשיב הגיש תגובה להמבקשת הגישה תגובה לתגובה, התבהרו העובדות, וניתן לסכמן כך:

הבקשה הינה לביטול משיקול דעת בית המשפט, שכן המבקשת לא מכחישה קבלת כתב התביעה במועד הנטען 14/2/14. המבקשת מכחישה קבלת פסק הדין ביום 4/4/14, וטוענת כי הגישה את הבקשה (ביום 4/9/14) במועד, שכן נודע לה על פסק הדין רק ביום 14/7/14, עת קיבלה את האזהרה בתיק ההוצל"פ.

לגוף התביעה מאשרת המבקשת כי היתה בעלת החשבון במשותף עם הנתבע מס' 1, שהינה בהליכי גירושין ממנו, אך אינה מעורבת בחשבון, ואף ניטלה הלוואה שהיה בה כדי לסלק את החובות, שנצברו בחשבון ממשכורתו של הנתבע מס' 1, וללא אפשרות ליטול אשראי נוסף.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, אני מוצאת כי הטעם של המבקשת למחדל באי התגוננות קלוש ודחוק, ומעיד על רשלנות. בדוחק ניתן לקבל את טענתה כי התהלותה אינה מגיעה לכדי זלזול מופגן בהליך או ניסיון לדחות את מתן פסק הדין, בהתחשב בעובדה שהליכי הגירושין גרמו לה לטעות ולהאמין שבא כחה בהליכי הגירושין, עו"ד שטרן, יטפל בעניין. הדבר עולה ממכתבו מיום 10/3/14 לב"כ המשיב. אני נכונה לקבל את טענת המבקשת כי לא נמסר לה פסק הדין לפני מסירת כתב התביעה, לאור העובדה שאישור המסירה מיום 4/4/14 אינו חתום, בעוד שגם אישור המסירה של האזהרה מיום 14/7/14 אינו חתום, ואף על פי כן הגיבה המבקשת במועד, והגישה את הבקשה עם תום פגרת הקיץ. המבקשת מסרה גרסה מפורטת בעניין.

לגוף התביעה, העובדה שהמבקשת בעלת חשבון משותף עם הנתבע מס' 1 מחילה עליה אחריות ביחד ולחוד עימו לחובות בחשבון, ולראייה, בניגוד לטענתה בבקשה, הודתה שחתמה גם על הבקשה להלוואה מיום 11/3/11 בסך 21,900 ₪ וגם על מסגרת אשראי בסך 20,700 ₪ ביום 2/1/13.

עם זאת, לא ניתן להדוף את טענותיה של המבקשת לעניין התנהלות המשיב בעניין החשבון נשוא התביעה, והתנהלותו בשיתוף פעולה עם הנתבע מס' 1, ויש טעם לשמוע אותן לגופן. על המחדל ניתן יהיה לפצות בהוצאות ובהפקדה.

ראשית, אופן עריכת כתב התביעה מעורר תמיהה. התביעה מורכבת מיתרת חוב בחשבון משותף מסוג עו"ש, מיתרת חוב בשלוש הלווואות ומיתרת חוב זעומה בכרטיס אשראי. למרות זאת לא צורף לכתב התביעה הסכם תנאים כלליים משנת 1986 (נספח ו' לתגובה), שהוא מסמך בסיסי בתביעה בסדר דין מקוצר, לא הסכמי הלוואה של שלוש ההלוואות, אלא רק של האחרונה (נספח ג' לכתב התביעה, נספח ט' לתגובה), והראיות לכאורה לשתי ההלוואות הראשונות בוטאו בדפי חשבון בלבד (נספחים א' ו-ב' לכתב התביעה, נספח ז(1) לתגובה). הבקשה להלוואה ע"ס 35,000 ₪ מיום 19/9/11 לא הוצגה עד היום, ומן הצד האחר נראה בדף החשבון (נספח א' לכתב התביעה) כי ניתנה לפחות הלוואה נוספת ביום 11/3/11 בסך 100,000 ₪, שהועברה לחשבון אחר וכנראה נפרעה, מאחר ואינה מופיעה במסמך פירוט האשראי השקלי (נספח ד'2 לכתב התביעה).

שנית, בהלוואה האחרונה מיום 16/11/12, נכתב כי מטרתה "מיחזור וכיסוי המינוס". הדבר תואם את טענות המבקשת, שנתמכו בדיעבד בבקשה למסגרת אשראי מיום 2/1/13 (נספח ח' לתגובה). משני המסמכים ניתן להבין כי במתן ההלוואה האחרונה, לעובדי אגד, תכוסה למצער החריגה בחשבון העו"ש, והוא יועמד על המסגרת שהוסכמה, ויפרעו ההלוואות הקודמות.

העובדה שהמשיב נתן למבקש הלוואה לעובדי אגד ("אגד הלוואות לחברים" כפי שכונתה בנספח ד'2 לכתב התביעה), בהסתמך על כך שימשיך להעביר את משכורתו ב"אגד" לחשבון (ראה נספח א' לכתב התביעה מחודש מרץ 2011 ונספח ב' מחודש ספטמבר 2011), ולאחר מכן איפשר לו לפתוח חשבון אחר בסניף ולהעביר את משכורתו לשם, אומרת דרשני ומצדיקה בירור מעמיק. בנוסף עולה כי למרות הפסקת העברת משכורת הנתבע מס' 1 נתן המשיב למבקשים לחרוג ממסגרת האשראי המוסכמת כמעט כפליים, בעוד שבעבר במצב כזה נדרשו לקחת הלוואה (ראו סעיף 9 לנספח ח' לתגובה).