תא"ק 38801-06-14 תעשיות קיסריה פולימרים בע"מ נ' בן ציון מרדכי ואח'

לפני בקשה למתן צו עשה זמני, שיחייב את הנתבעים להשיב לתובעת ציוד השייך לה ואשר הושכר לחברה ששייכת לנתבע 1.

רקע

בחודש מאי 2012 סיכמו התובעת וחברת אורגון חימום בע"מ ("אורגון"), השייכת לנתבע 1, כי אורגון תרכוש מוצרים מאת התובעת ותשכור ציוד ממנה. בהתאם לכך, נחתם ביום 23.5.12 הסכם ("ההסכם"), שלפיו התובעת תשכיר לאורגון מכונה ליציקת פוליאוריטן ויח' קירור ("המכונה") וכן שתי שולחנות ליציקת קולטי שמש ("השולחנות") וזאת כנגד דמי שכירות והתחייבות אורגון לרכוש חומרי פוליאוריטן בלעדית מהתובעת בתקופת ההסכם.

דמי השכירות למכונה נקבעו על סכום של 2,000 ₪ + מע"מ ובגין השולחנות על סך של 1,500 ₪ + מע"מ. עוד נקבע כי לאחר ביצוע 60 תשלומים חודשיים של דמי השכירות בגין המכונה, היא תעבור לבעלות אורגון. לגבי השולחנות נקבע כי כך יהיה לאחר ביצוע 12 תשלומים חודשיים של דמי השכירות. בחודש נובמבר 2012 שכרה אורגון מכונה נוספת ("המכונה הנוספת"). עניין זה קיבל ביטוי בכתב יד על גבי ההסכם. הנתבע 1 חתום על כתב ערבות שנושא תאריך 15.5.12, שבו הוא ערב לכל חובות אורגון כלפי התובעת. שתי המכונות ושתי השולחנות ייקראו להלן יחד: "הציוד".

התובעת טוענת כי בשנתיים הראשונות שילמה אורגון את מרבית החשבוניות ובכללן את דמי השכירות. בשלב מסוים, ביקש הנתבע 1 לשלם בגין חומרי הגלם באמצעות כרטיס אשראי שלו, אולם לאחרונה החל לבקש את ביטול חיובי האשראי ולדחות מעט את התשלומים. התובעת נענתה לכך והמשיכה לספק חומרי גלם כרגיל, אולם לתדהמתה, בפועל, יצר הנתבע 1 חוב כלפיה בסך של 223,896 ₪. כמו כן, הסתבר לתובעת כי הנתבע 1 הפך חייב כספים רבים גם לגורמים אחרים.

התובעת טוענת כי הנתבע 1 אף פעל להברחת הציוד אשר מסתבר הועבר לחצר הנתבעת 2. התובעת עותרת, אפוא, בכתב תביעתה, לחייב את הנתבע 1 לשלם את מלוא יתרת החוב בסך 223,896 ₪ וכן לחייב את שני הנתבעים להשיב את הציוד לידיה.

במקביל להגשת התביעה, הוגשה הבקשה דנא, בה עותרת התובעת לקבלת צו עשה זמני, שיחייב את הנתבעים להשיב את הציוד לידיה.

הנתבע 1 טוען כי יש לדחות את התביעה והבקשה כנגדו בהעדר יריבות, שכן חברת אורגון היא זו אשר חתומה על ההסכם עם התובעת. עוד טוען הנתבע 2 כי התובעת לא הציגה כרטסת הנהלת חשבונות שתשקף את ההתחשבנות שבין הצדדים ואת יתרת החוב האמיתית, כאשר דו"ח גיול החובות שצורף לא נותן ביטוי לתשלומים ששילמה אורגון בסך של כ-102,000 ₪. עוד טוען הנתבע 1 כי לפי גרסת התובעת עצמה, החובות הנם מ-2014 בלבד, כך שברור ששולמו 12 תשלומי חודשי השכירות עבור השולחנות, כך שאלה כבר עברו לבעלות התובעת. לטענת הנתבע 1, היו תקלות רבות במכונות והתובעת הבטיחה להחליפן. לטענת הנתבע 1, הנזק שנגרם לאורגון עקב המכונות התקולות יש לקזזו כנגד יתרת החוב לתובעת ככל שקיימת. כמו כן, נטען כי העברת המכונות לחצר הנתבעת 2 נעשה בהסכמת התובעת.

הנתבעת 2 טוענת כי היא אינה מחזיקה בציוד. לטענתה, היא השכירה בחודש יוני 2014 מספר ביתנים השייכים לה, לחברה ששמה גד אור אנרגיות בע"מ ("גד אור").

דיון 

סעד זמני נועד בעיקרו לשמירה על המצב הקיים. לפיכך, מתן צו עשה זמני יינתן בדרך כלל במקרים חריגים ובפרט כאשר הוא חופף לסעד העיקרי או אחד הסעדים העיקריים שהתבקשו במסגרת התביעה.

עם זאת, מקום שבית המשפט סבור כי יש בצו הזמני המבוקש "... כדי לסכל שינוי חד צדדי מהמצב הקיים, שבוצע זמן קצר ביותר קודם לכן ופגיעתו חמורה" (ראה בש"א (י"ם) 2058/03 מזרחי אסתר נ' כהן יוסף, ס' 7 לפסק הדין - פורסם בנבו) וכי בנסיבות המיוחדות מתן הסעד הזמני, גם אם חופף לסעד העיקרי, הוא צודק ונכון (ראה שם), הוא ייעתר לכך.

אבחן להלן האם עומדת התובעת בתנאים לקבלת הבקשה לסעד זמני כסדרם לרבות התנאים המיוחדים הנדרשים לגבי צו עשה זמני.

ראיות מהימנות לקיום עילת התביעה

המכונות

לאחר עיון בחומר שלפניי ובטענות הצדדים, נחה דעתי כי הוכח לפניי כבר בשלב הנוכחי כי עומדת לתובעת זכות לכאורה לקבלת המכונות חזרה. לפי ההסכם (ס' 6), רק לאחר ביצוע של 60 תשלומים חודשיים של דמי שכירות, תעבור הבעלות במכונות לאורגון. עד אז, המכונות הנן בבעלות התובעת ומעמדן כמיטלטלין שהושכר לאורגון.

חומר הראיות מעיד בבירור כי אורגון לא שילמה 60 חודשי שכירות עבור המכונות ולמעשה היא אף לא טוענת לכך. השבר ביחסים שבין הצדדים ארע לכל המאוחר עם הגשת התביעה בחודש יוני 2014, כאשר ההסכם ביחס למכונה הראשונה נכרת בחודש מאי 2012 וביחס למכונה הנוספת בחודש נובמבר 2012. ברור, אם כן, כי גם אם שילמה אורגון את מלוא תשלומי דמי השכירות עבור המכונות מתחילת ההסכם ועד להגשת התביעה, לא שולמו 60 תשלומים אלא 24 לכל היותר בגין המכונה הראשונה וכ-18 לכל היותר בגין המכונה הנוספת.