תא"ק 38728-01-15 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' אייפל דוולופמנט פיקוח ייזום ובניה בע"מ ואח'

לפניי בקשת רשות להתגונן מתוקנת, לאחר שניתנה החלטה על תגובת המשיב, וצורפו לתגובה מסמכים מטעם המשיב: אישורי יתרות ודפי חשבון מיום פתיחת חשבון המבקשת מס' 1 (להלן: "החברה"), סולמות ריבית ובקשות להקצאת אשראי.

התביעה הוגשה ע"ס 122,000 ₪ בגין חוב בחשבון החברה, לו ערבו המבקשים מס' 2 ו-3.

בדיון, שהתקיים לפניי ביום 7/6/15, נחקר המבקש מס' 3 וב"כ הצדדים סיכמו טענותיהם.

המבקשים טענו כי ניהלו את חשבון הבנק של המבקשת מס' 1 (להלן: "החברה") במשך שנים, כאשר המשיב מעמיד לחברה מסגרות אשראי משתנות לפי צרכיהם, בין השאר הלוואות "בלון" כנגד צ'ק עתידי לתקופה של בין ימים לחודש, והצ'קים היו נפרעים.

המבקשים טוענים כי לקראת סוף חודש מאי 2014 סירב הבנק לפתע לתת לחברה אשראי כנגד הפקדת צ'קים עתידיים, ולמרות נסיונותיהם להסדיר את העניין, הודע להם על החלטה ל"עצור" את האשראי של החברה.

המבקש מס' 3 מפרט בתצהירו כי ביום 30/5/14 היתה מסגרת האשראי 75,000 ₪ ויתרת החובה 74,309 ₪, כלומר ללא חריגה, כי הבנק סירב לקבל צ'קים בסך 400,000 ₪, חילל את כל הצ'קים שמסרה החברה, סירב לקבל צ'קים לניכיון או לתת הלוואת "בלון" והעמיד את כל ההלוואות לפרעון מיידי ללא סיבה ואף ששולמו כסדרן. בכך, טוענים המבקשים, גרם להם המשיב לנזק "מתגלגל" שכן ספקים סרבו להמשיך לספק לחברה חומר ופועלים לאור חילול הצ'קים, הסכמים הופרו ונוצרו עיכובים בגינם נאלצה החברה לפצות את לקוחותיה. המבקש מס' 3 מביא בתצהירו דוגמאות ללקוחות של החברה, שהחברה נאלצה לקזז להם סכומים בשל האיחורים ולכאלה שהפסיקו את העבודה עימה. עוד טוענים המבקשים כי החברה נאלצה להפסיק פרוייקט בעלות 2.4 מיליון ₪ ופרוייקט נוסף. בסופו של דבר הפך חשבון החברה מוגבל. המבקשים טוענים לקיזוז נזקיהם, שנגרמו עקב התנהלות המשיב, שלא כדין, כנגד החוב נשוא התביעה.

בדיון התברר כי למרות שהמבקשים עתרו לגילוי מסמכים בטענה לפיה המסמכים דרושים להם על מנת להעבירם למומחה לבדיקת חשבונות, שיערוך חוות דעת, ולמרות שהמשיב המציא מסמכים רבים ורצופים, המבקש מס' 3, המצהיר, לא עיין במסמכים ולא בדק אותם טרם שהגיש את התצהיר המתוקן. נסיון ב"כ המבקשים בחקירה חוזרת לתקן את הרושם שנוצר מתשובות העד לא עלה יפה, מאחר ועשה זאת באופן מדריך. עוד התברר כי החברה לא הגישה ערעור על הגבלת חשבונה בסוף חודש מאי 2014 ופתחה חשבון בנק אחר, אליו הפקידה את הכנסותיה. המבקש תיאר כי פנה למשיב בערך ביום 27/5/14 או 28/5/14 על מנת להסדיר את העניין, אך בקשתו לקיים פגישה נדחתה ונמסר לו ע"י מנהל הסניף כי הוחלט להגביל את החברה מבחינת אשראי. המבקש חזר על הטענה כי הבעיה החלה ביום 27/5/14 כאשר המשיב סירב לקבל ממנו צ'קים בסך 400,000 ₪ לנכיון ולתת לו הלוואה, על מנת שהצ'קים של החברה יפרעו, והוא נדרש להביא מזומן מ"השוק האפור".

לאור העובדה שבתצהיר התומך בבקשה המתוקנת השמיטו המבקשים טענות רבות שהיו בבקשה המקורית, איני מוצאת מקום להידרש לטענות אלה, קובעת כי המבקשים זנחו אותן, וההחלטה מתייחסת רק לטענות, עליהן הוצהר בתצהיר המתוקן.

מסמכי הבנק

טענת המשיב לפיה המבקשים עתרו לקבלת המסמכים רק על מנת להאריך בהליך, ולא טרחו לעיין בהם נסתרת מתצהיר המבקש, בו ישנה הפנייה למסגרות האשראי בשנים 2011, 2012, 2013 וביום 30/5/14 כמו גם הדגמת אופן ההתנהלות של מתן הללואות כנגד הפקדת צ'קים (סעיפים 4-11 ו-16 לתצהיר, והנספחים א' עד ד' לתצהיר). נראה בבירור כי דפי החשבון נלקחו מתגובת המשיב, ואינם נראים כדפי חשבון, המופקים מאתר האינטרנט של הבנק. תשובת המצהיר בחקירה אינה יכולה לשלול את העובדות העולות מהמסמכים.