תא"ק 38604-03-16 הראל ואח' נ' גוטפריד ואח'

בענין : מחיקת כותרת ולחילופין רשות להתגונן  

1. ביום 17.3.16 הגישו התובעים נגד הנתבעים תביעה נזיקית ע"ס 121,700 ₪ בגין נזקים

שנגרמו להם בעקבות צו מניעה שהוצא לבקשת הנתבעים ביום 12.8.14 ובוטל בעקבות

דחיית הערעור על פסק הדין ביום 19.1.16 .

סכום התביעה מורכב מתשלום בגין בדיקות בטון והתקשרות עם אתר פסולת, תשלום בגין עבודות, חומרי עבודה וביצוע עבודה עד לצו המניעה, שכר טרחת עו"ד בשתי הערכאות, ביטול שבעה ימי עבודה של כל אחד מהתובעים, תשלום עבור הובלת ברזלים חלודים, עצי בנייה וכו' ותשלום פיצוי לקבלן המבצע ועדכון הצעת המחיר. סך כל הנזקים הישירים הנ"ל הוא 140,140 ₪, כאשר מסכום זה מפחיתים התובעים את הסכום ששילמו הנתבעים בגין פסיקת הוצאות בסך של 18,440 ₪. ארבעה מתוך ששת רכיבי הנזק נתמכים בקבלות, אם כי חלק מהקבלות אינן מופנות לתובעים אלא לקבלן אנואר חיר. בסעיף 8 של כתב התביעה נטען כי הנתבעים חייבים לשלם לתובעים את סכום התביעה מכוח דיני הנזיקין ו/או מכוח כל דין. בסעיף 10 לכתב התביעה נטען כי יש לברר את התביעה בסדר דין מקוצר שכן היא מהווה תובענה לסכום קצוב אשר יש עליו ראיות בכתב.

2.ביום 21/4/16 הגישו הנתבעים בקשה למחיקת כותרת ולחילופין בקשת רשות להתגונן. במסגרת הבקשה למחיקת כותרת נטען כי תביעה נזיקית אינה מתאימה להתברר בסדר דין מקוצר שכן נזק הינו שנוי במחלוקת וטעון הוכחה מטעם התובעים. נטען כי העובדה שלכתב התביעה צורפו קבלות אינה מקיימת את הדרישה לסכום קצוב שכן הסכומים הנתבעים נתונים להערכה מצד בית המשפט. נטען כי לא מדובר בתביעה המבוססת על הוראת חיקוק שכן התובעים לא הפנו להוראה מפורשת בפקודת הנזיקין או בכל דין אחר המזכה אותם בסכומים להם עתרו. נטען כי לא מדובר בסכום קצוב שמקורו בהתחייבות העצמית עליה חתמו הנתבעים במסגרת בקשתם לצו מניעה זמני שכן ההתחייבות אינה מקנה לתובעים פיצוי בגין נזק ללא צורך בהוכחת הנזק כפי שנפסק ברע"א 9308/08. כך בפרט כאשר ההתחייבות לא צורפה לכתב התביעה.

3.במסגרת בקשת הרשות להתגונן מעלים הנתבעים טענות רבות ומפורטות המשתרעות על פני 10 עמודים בגוף הבקשה ונתמכות בתצהיר ובעשרות עמודי מצורפים. נטען כי מכוח ההתחייבות זכאים התובעים לפיצוי בגין נזקים שנגרמו להם על ידי הצו הזמני ונצפו או ניתן היה לצפותם כתוצאה מסתברת של הצו בזמן נתינתו. עוד נטען כי התובעים יכולים לטעון לרשלנות של הנתבעים בהגשת הבקשה למתן צו המניעה אבל עליהם להוכיח את יסודות עוולת הרשלנות. נטען כי אין כל קשר סיבתי בין צו המניעה לבין הנזקים הנטענים בכתב התביעה. נטען כי הנזקים המנוים בתביעה מהווים בחלקם הוצאות שהתובעים היו נדרשים להוציא בכל מקרה ולא הוצאות נוספות בשל העיכוב בבנייה כתוצאה מצו המניעה. נטען כי מרבית הנזקים המנוים בתביעה הם נזקים של הקבלן. נטען כי כל עוד התובעים לא פיצו את הקבלן על נזקיו, הם אינם יכולים לתבוע נזקים אלו מכוח ההתחייבות העצמית. טענות אלו פורטו בהרחבה בהתחייחס לכל אחד ואחד מרכיבי הנזק ונתמכו באסמכתאות.

4.התובעים נדרשו להגיב לבקשה בהתאם לתקנה 241, דהיינו תוך 20 יום ממועד קבלת הבקשה. ב"כ התובעים קיבלה את הבקשה ביום 27/4/15 ולא הגישה תגובה עד עצם היום הזה ולכן התיק בשל למתן החלטה על בסיס החומר המצוי בתיק.

5.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי יש למחוק את כותרת התביעה ולחייב את התובעים בהוצאות הנתבעים מהטעמים שיפורטו להלן.

6.ראשית, ככלל מקומה של תביעה נזיקית דוגמת התביעה דנן בסדר דין רגיל ולא בסדר דין מקוצר. שנית, חלק מרכיבי התביעה אינם נתמכים בקבלות ולכן אין מקום להגדירם בסכום קצוב. כך למשל רכיב התביעה שעניינו ביטול ימי עבודה של התובעים. שלישית, רכיב התביעה שעניינו נזקי הקבלן אינו קצוב אלא מבוסס על הערכה של הקבלן כאמור במכתבו מיום 1/3/16. התובעים לא טוענים כי שילמו רכיב זה בפועל. הקושי בהערכת נזק זו בסך של 37,000 ₪ מודגם היטב בנספח כ"ה של הבקשה שהוא מכתב של אותו קבלן לתובעים מיום 7/2/16 בו הוא מעריך את הנזקים בסך של 68,428 ₪ תוך שהוא מוסיף לרכיבים המנוים במכתב מיום 1/3/16 רכיבים נוספים.

7.לשלמות התמונה ולמעלה מן הדרוש אציין כי גם אלמלא סברתי כי יש למחוק את כותרת התביעה, הייתי נותן לנתבעים רשות להתגונן. הנתבעים העלו טענות מפורטות הנתמכות בתצהיר ובמסמכים שצורפו לתביעה ולבקשה. מדובר בטענות מפורטות אשר מצדיקות בירור בהליך משפטי מלא.