תא"ק 38271-05-14 תעשיות רדימיקס ישראל בעמ נ' רותם ל.ש.ד ניהול פרוייקטים בע"מ ואח'

בפני בקשה למתן עיקול זמני נוסף כנגד המשיבה 1.

ביום 17.7.14 הגישה המבקשת בקשה ראשונה להטלת עיקול.

ביום 18.7.14 דחה הרש' אריה ביטון את הבקשה בטענה כי לא הוצגו ראיות המעידות על קושי כלכלי ועל הכבדה בביצוע פסה"ד .ביום 21.7.14 הגישה המבקשת בקשה נוספת במהלך הפגרה ובו ביום אישר הרשם עמיעד רט את הבקשה למתן צו .

ביום 2.9.14 הגיש המשיב בקשה לביטול העיקול שנקבעה לדיון במעמד הצדדים ביום 10.9.14.

בדיון במעמד הצדדים הגיעו הצדדים להסכמה ולפיה העיקול הזמני יבוטל במידה והמשיבים יפקידו פקדון ו/או ערבות בנקאית ו/או עיקול של נכס נקי מכל שיעבוד או הערה, והסמיכו את ביהמ"ש לקבוע סכום הפקדון או העיקול לפי שיקול דעתו ללא צורך בשמיעת סיכומים בע"פ או במתן נימוקים.

נוכח הסכמת הצדדים לאחר דיון קצר מחוץ לפרוטוקול, ולאחר שהצדדים הסמיכו את ביהמ"ש להכריע לפי שיקול דעתו ניתנה החלטה בדיון כי בכפוף להפקדת הפיקדון ע"י המבקשים ע"ס של 70,000 ₪ או בעיקול על נכס הרשום ע"ש המשיבה 1 או המשיב 2 בלבד ואשר הנכס נקי מכל שעבוד, עיקול או הערת אחרת-יבוטל העיקול, שאם לא כן, יוותר העיקול על כנו.

ביום 11.9.14 הגישה המבקשת בקשה נוספת להטלת עיקול כנגד משיבה 1 על עיקול הכספים המגיעים לה מהמחזיק (עו"ד דרור הרפז כונס הנכסים) עד לגובה סכום התביעה דהיינו 145,000 וזאת לאור מידע חדש שנודע למבקשת לטענתה אתמול. המחלוקת היחידה בדיון נסבה על עניין ההכבדה בביצוע פס"ד.

המבקשת טוענת, כי לפי דברי הנתבעים בדיון, אין להם כל חובות והליכים המתקיימים נגדם. המשיבים, לאחר שנטען נגדם כי עבודתם הופסקה באתר בכפר יונה והוגשה נגדם תביעה, טענו כי סכום התביעה שהם הגישו גבוה בהרבה מסכום התביעה שהגישה נגדם משיבה 3 כאן, היא ו.מ.ל.

המבקשת טוענת כי לאחר הדיון שוחחה עם עו"ד יהודה סגל- ב"כ ומל והתברר כי טענה זו הנה שקרית וחסרת תו"ל. מעיון בכתבי הטענות עולה כי ו.מ.ל תבעה את הנתבעים בסך של 3,606,508 ₪ בעוד המשיבה 1 הגישה תביעה ע"ס 1,750,000 ₪ בלבד.

בנוסף, באשר ליסוד ההכבדה עפ"י הבקשה הראשונה והשניה הינו כי משיב 2 הודה בפני נציגי המבקשת בחוב ובכך שאין למשיבה 1 כסף לשלם דבר לטענתה שמצדיק את השבת העיקול.

לטענת המשיב, המבקשת נתנה את הסכמתה כי ביהמ"ש יכריע בהתאם לנוהל הקבוע בסעיף 79 א' וכך אכן נעשה.

המבקשת טוענת טענות אשר כולן, כבר נטענו על ידה במסגרת הדיון שהתקיים.

יחד עם זאת, המשיב מבהיר כי במסגרת הדיון באת כוח המבקשת כבר העלתה את עניין הבוררות שמקיימים המשיבים מול צדדים נוספים, וביהמ"ש נתן את דעתו, עוד במועד הדיון, שלפיו מדובר בהליכים שטרם התגבשו (ובמקרה זו בקושי החלו). בשום שלב של הדיון המשיבים לא טענו כי הבוררות אינה מתקיימת. המשיבים טענו שתביעתם ע"ס 2,541,279 ולא ע"ס 1,750,000 ₪ כפי שמצהירה המבקשת. בניגוד לטענת המבקשת, המשיב 2 "צח כשלג" בקשר לערבותו לחובות משיבה 1 ולעובדה כי הוא נקי לחלוטין.

כמו כן, המשיב טוען כי המבקשת בסעיף 9 קושרת את הבקשה השניה לבקשה הראשונה וטוענת שיש לראות אותם כמקשה אחת, ובכך מנסה לערער על קביעתו של ביהמ"ש שכאמור כבר ניתנה.

דיון