תא"ק 38247-07-13 דבל השקעות ונכסים מניבים בע"מ ואח' נ' כהן ואח'

הבקשות הנידונות

1. בפניי מונחות שתי בקשות לחיוב המשיבים-התובעים, (להלן: "המשיבים") בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות משפט. הבקשות הוגשו על-ידי המבקשים-הנתבעים (להלן: "המבקשים") אשר נגדם עומדת תביעה על-סך 14,500,000 ₪. הבקשות הוגשו בנפרד אך נסמכות שתיהן על מסכת עובדתית זה וכן עוסקות באותה המסגרת הנורמטיבית, על כן, אתייחס בהחלטתי לשתיהן.

   טענות הצדדים

2. המבקש 2 (להלן: "המבקש") בבקשתו פורש באריכות את הרקע העובדתי אשר קדם להגשת כתב התביעה על-ידי המשיבים . לטענתו, התביעה המוגשת הינה שימוש לרעה בהליכי משפט ותו לא. המבקש טוען כי מכלול הטענות העולות בתביעה נטענו בעבר והוכרעו על-ידי ערכאות קודמות במסגרת הליכים שונים. המבקש מצביע על פסקי בוררות וכן על פסקי בימ"ש המאשרים את פסקי הבוררות, במסגרת הליכים אלו נסתם הגולל על הטענה כי בין הצדדים נרקם חוזה סמוי. מוסיף המבקש ומצביע על כך כי כל עילות התביעה כבר הוכרעו במסגרת ההליכים הקודמים, במסגרת הליכים אלו נפסקו לחובת המשיבים חיובים בסכומים מצטברים של למעלה מ-2,000,000 ₪ אשר טרם נגבו.

   המבקש פונה לביהמ"ש לחייב את המשיבים מכוח תקנה 519(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן:"תקדס"א"). לטענתו, יש לקבל את הבקשה נוכח זאת שהסיכוי להיפרע מהמשיבים, באם יפסידו בתביעה, נמוך בשל ניסיון העבר מהליכים קודמים. עוד נטען כי משמדובר בהליכי סרק, ובשאלות משפטיות שהתבררו בהליכים קודמים, הרי שסיכויי התביעה להתקבל קלושים. באשר למשיבות 1-2 חברות בערבון מוגבל, טוען המבקש כי יש להחיל את ס' 353א לחוק החברות, תשנ"ט-1999 (להלן:"חוק החברות") לפיו הפקדת ערובה להוצאות תישלל רק מקום בו הוכיחה החברה חוסן כלכלי או שנסיבות העניין, כחריג, מצדיקות זאת.

3. המבקשת 2 (להלן: "המבקשת") פונה בבקשה לחייב את המשיבים בהפקדת ערובה בסכום שלא יפחת מ-10% מסכום התביעה בהתאם להוראות סעיף 353א לחוק החברות ותקנה 519(א) לתקסד"א. בהתייחס למצבם הכלכלי של המשיבים טוענת המבקשת כי מדובר בשתי חברות ריקות מתוכן אשר מניותיהן הוקנו לנאמן במסגרת הליכי פש"ר ובאדם המוכרז כפושט רגל. לטענתה, לא קיימת כל אפשרות להיפרע מהמשיבים. המבקשת שוללת את טענות המבקשים לפיהם קיים מידע חדש בתיק אשר לא היה בידם במהלך ניהול ההליכים הקודמים ושיש בו לסייע להם בתביעה שהגישו. לעניין סיכויי התביעה מצביעה המבקשת על כך שהטענות העולות בכתב התביעה למעשה נידונו בהליכים קודמים ונשללו, משכך, מדובר בטענות המבקשות לבטל פסקי דין חלוטים ושסיכויי קבלתן וסיכויי הצלחת התביעה כולה קלושים.

4. המשיבים הגישו תשובה לבקשות ובה הביאו אסמכתאות רבות לכך שזכות הגישה לערכאות הינה זכות יסוד חוקתית, בסיסית ויסודית. עוד טוענים המשיבים שאין מדובר בזכות יסוד במובנה הרגיל, כי אם בזכות הנעלה על זכות-יסוד. מוסיפים המשיבים וטוענים כי משטענו המבקשים כי המשיבות 1 ו-2 הינן "חוליות שקופות" של דוד בלס, הרי שאין להן אישיות משפטית נפרדת ועל כן אין להחיל את סעיף 353א לחוק החברות. המשיבים טוענים כי הפעלת סמכות ביהמ"ש מתוקף תקנה 519 לתקסד"א תתרחש בעיקר במקרים של תובע המתגורר בחו"ל או כאשר אינו מפרט את כתובת מגוריו, מקרים אלו כאשר מעידים על קושי בפירעון מצדיקים את הפעלת הסמכות אך אינם מתקיימים בעניינינו.

   המשיבים טוענים שעצם הציפייה שיפסקו הוצאות משפט, אשר אינם זכות קנויה, אין בה לבטל את זכות הגישה לערכאות. עוד נטען כי בבואו של בית-המשפט לשקול את הפעלת סמכותו במקרה של סיכויי תביעה קלושים, עליו לפעול במתינות ולא לפסוק סכומים אשר יציבו מכשול בפני התובע. לעניין סיכויי ההצלחה טוענים המשיבים כי אין בטענותיהם בכתב התביעה סתירה להחלטות שניתנו בערכאות קודמות, נהפוך הוא, הטענות בכתב התביעה נבנות מההכרעות הקודמות. עוד נטען במישור סיכויי ההצלחה כי המבקשת לא הייתה צד לבוררות ומשכך קביעותיו של הבורר אינן חלות במישור היחסים ביניהם. לעמדת המשיבים, העובדה כי הנאמן ונציג הכנ"ר נתנו אישור לניהול ההליך יש בה להצביע על סיכוייה הלכאוריים של התביעה. לבסוף, טוענים המשיבים כי עצם העובדה ששולמה אגרת בית-משפט בסכום גבוהה יש בה להעיד על אמונתם הסובייקטיבית בסיכויי ההצלחה של התביעה. המשיבים ביקשו על כן לדחות את הבקשה להפקדת ערובה.