תא"ק 38206-01-11

הרקע

1.בין הצדדים נחתם הסכם מכר דירה על פיו רכשו התובעים דירה ברחוב דולב 69 בגדרה מהנתבעים.

2.במסגרת התניות הבסיסיות להסכם שנחתם ביום 22/1/2010, הצהירו הנתבעים (סעיף 7א להסכם), כי: "הבית נבנה בהיתר בנייה כדין ואין בו חריגות בניה".

מנגד, התובעים הצהירו (סעיף 6א להסכם), כי בדקו וראו "את הממכר, את מצבו הפיזי והתכנוני, ואת אופן רישום הזכויות בלשכת רישום המקרקעין, מנהל מקרקעי ישראל, ו/או כל מוסד רישום רלוונטי אחר".

בהמשך (בסעיף 6ב להסכם), הצהירו התובעים כי הדירה היא לשביעות רצונם המלאה וכי הם מוותרים על כל תביעה לפגם או אי התאמה הקשורים לנכס או למצבו.

3.ביום 29/8/2010, חתמו הצדדים על נספח להסכם המכר, בו נקבעו מועדי תשלום שונים מאלה שנקבעו בהסכם המקורי, ועוד הוסכם כי (סעיף ג' לנספח):

"בנוסף לציוד הנקוב בסעיף 14 (ו) להסכם המכר המוכר משאיר בדירה את הציוד הבא: כל המזגנים המותקנים בבית; שער חשמלי בכניסה לבית; מערכת השקיה המותקנת בחצר הבית;". 

4.קרוב לשנתיים לאחר חתימת ההסכם, התברר לתובעים כי יש כוונה לרשום שתי הערות אזהרה על הנכס בגין השער הקיים במקום ובגין גדר אבן שנבנתה בין המגרש לבין מגרש שכן, שלא על פי היתר.

המידע התקבל אצל התובעים כאשר נמסר לידיהם אישור מיום 01.11.2010 לצורך העברת נכס בלשכת המקרקעין, שנערך על ידי הוועדה המקומית לתכנון לבניה "זמורה", בו נרשם כי לוועדה התנגדות להעברת הנכס. בסיום המסמך הוספה:

"הערה: על רשם המקרקעין לרשום הערת אזהרה בגין שער פתח לחוץ + גדר אבן בין שכנים שלא עפ"י ההיתר"

[ההדגשה במקור – ר.ה.).

תמצית טענות הצדדים

5.בהתאם לכתב התביעה, התובעים רואים בקיומן של הערות האזהרה שנרשמו בשל בנייה בלתי חוקית הפרה של הצהרות הנתבעים כפי שבאו לידי ביטוי בסעיף 7 ה' להסכם המכר.

התובעים טענו, כי פנו לנתבעים בדרישה לתקן את הליקויים, אך הדבר לא בוצע.

התובעים עתרו בכתב התביעה לחייב את הנתבעים בתשלום הפיצויים המוסכמים כפי שנקבעו בחוזה המכר, בסך של 150,000 ₪. בסעיף 15 לתצהירי העדות הראשית של התובעים נטען, כי התביעה הוגשה בגין הפיצוי המוסכם, אך ניתנו להם הצעות מחיר לתיקון חריגות הבנייה על פיהם עלות העבודות הנדרשות הינם כ-28,000 ₪.

6.לטענת הנתבעים, הדירה נבנתה בשנת 2004, ולאחר התנגדות של אחת השכנות שגרה בנכס הצמוד, המתייחסת לגדר שהוקמה בגובה החורג מההיתר, הוגש נגדם כתב אישום, הם הורשעו והוטל עליהם קנס בסך 2,000 ₪.

הנתבעים טענו, כי המידע אודות ההליך הפלילי הועבר לתובעים במסגרת המשא ומתן לקראת חתימת הסכם המכר, ובהסכמת התובעים הושארו הגדר – שהונמכה לגובה המותר על פי הדין – והשער, וזאת ללא תמורה, כאשר התובעים מודעים למצב המשפטי כולו.

הנתבעים סבורים, כי לתובעים היתה אחריות וחובה לבדוק את הממכר, את מצבו הפיזי והתכנוני, את רישום הזכויות בכל מוסד שהוא, ובשים לב להצהרה כי עשו כן, ויתרו על כל תביעה, טענת פגם או אי התאמה.