תא"ק 37660-09-14 יוסף נ' אלקובי ניישטט ואח'

ביום 15/09/2014 הגיש התובע (המשיב), בקשה להטלת עיקולים זמניים, בין היתר ביחס לנתבע 2 (המבקש).

בו ביום ניתנה החלטה המקבלת את הבקשה בחלקה הארי וניתנו עיקולים כעולה מן ההחלטה דלעיל.

ביום 1/10/2014 הגיש המבקש בקשה לביטול העיקולים (42 עמודים).

עפ"י הנטען בבקשה, בקשת המשיב נסמכת בתצהיר לקוני הנעדר הצהרה ביחס למרבית העובדות המהוות את הבסיס לעילות בקשתו.

הבקשה נסמכת בתצהירו של המבקש המצהיר על לא מעט "לא עובדות" כגון: סעיף 1 בו מוצהר מה יטען המבקש, בסעיף 2 מה עולה מעיון בבקשה, סעיף 3 מה היא העצה המשפטית שקיבל, סעיף 4 דעתו על פסה"ד של ביהמ"ש המחוזי וכיוצב"א, למכביר – לא עובדות.

מן הראוי הוא להתמקד במסגרת תצהיר בעובדות.

מחד, מלין המבקש על אורך תצהירו של המשיב והיותו לקוני, מאידך, עושה מגיש המצהיר תצהיר ארוך הכולל עובדות רבות שאינן נכונות, לרבות תחשיב ערוך על ידו (סעיף 37) מה הוא הסכום המרבי לו יזכה התובע בתביעתו (344,044.00₪). סכום זה הופך להיות בסעיף 38 חובו של התובע כלפי המבקש.

מודה ומתוודה, לא עלה בידי להבין הכיצד מתיישבות "העובדות" המוצהרות דלעיל, זו עם זו.

כך או אחרת, הצדדים זומנו לדיון לכתחילה ביום 19/10/2014.

ביום זה, כעולה מן הפרוטוקול, התייצב ב"כ התובע, אך התובע עצמו לא התייצב ובהתאם להחלטה שניתנה אותו יום זומנו הצדדים לדיון ביום 21/10/2014 אשר התקיים בעתו.

איני מוצא לנכון לחזור על שפע הטיעונים והטענות שעלו במהלך הדיון, והחלטה זו, למעט הפתיח הארוך תמוקד בתכלית קיומו של הדיון ולא - בניסיון שני הצדדים "לצבור נקודות" לקראת המשך ההתדיינות הצפויה ביניהם.