תא"ק 37455-06-15

לפניי בקשת רשות להתגונן שהוגשה ע"י נתבע מספר 4.

בבקשה טוען הנתבע כי מסגרת האשראי בחשבון העו"ש של החייב העקרי – נתבע מספר 1 בוטלה ע"י התובע ועל כן כל תקבול שהופקד בחשבון נזקף לטובת יתרת החובה ותשלומי ההלוואה נשוא התביעה לא כובדו .

מכאן מבקש הנתבע 4 לבטל את מועד הדיון וליתן לנתבע 1 שהות ע"מ להגיע להסדר עם התובע.

בהחלטתי מיום 14.7.15 קבעתי כי הבקשה אינה מגלה כל עילת הגנה ואף לא לכאורה ומכאן דינה להידחות.

חרף זאת ומטעמי צדק בלבד , נתנה לנתבע שהות בת 30 ימים להגיש בקשה מתוקנת ומפורטת ממנה ניתן יהיה ללמוד מהן טענות ההגנה.

החלטתי הומצאה לנתבע ביום 19.7.15 , וחרף זאת לא הוגשה כל בקשה מתוקנת.

כאמור לעיל הנתבע אינו מעלה כל טענת הגנה ואף לא לכאורה. בית המשפט העליון, בע"א 465/89 בן צבי נ. בנק המזרחי, פ"ד מ"ה (1) 66,קבע את ההלכה הבסיסית הנוגעת לבקשות רשות להתגונן כדלקמן;

"די לו (לנתבע - ד' ל') להראות כי הגנה אפשרית בפיו, ולו רק בדוחק ובית המשפט חייב ליתן רשות להתגונן, שאם לא יעשה כן, יכריע למעשה כבר בתובענה גופה והנתבע יצא מקופח'... על-אף כללים קפדניים וזהירים אלה אין לומר, כי כל אימת שמוגשת בקשת רשות להתגונן היא תינתן כדבר המובן מאליו. אדרבא, כדי שתהיה משמעות להליך של בקשת רשות להתגונן, וכדי שלא ייעשה הליך זה לחוכא ואיטלולא, נקבעו התנאים הנדרשים מן המבקש, שאם לא יעמוד בהם לא תינתן לו רשות להתגונן.

בהתאם להלכה הרווחת, ולאחר שהנתבע לא העלה כל טענה ולאחר שהמבקש לא הגיש כל בקשה מתוקנת בהתאם להחלטתי מיום 14.7.15 , הנני מורה על דחיית ההתנגדות כנגד נתבע 4.