תא"ק 36542-05-14 בנק לאומי לישראל בעמ נ' מלקיה

בעניין: בקשה לביטול פסק דין מיום 15/7/14

1.ביום 20/5/14 הגיש התובע נגד הנתבעת תביעה בסדר דין מקוצר על סך 65,513 ₪ בגין יתרת חובה בחשבונו של הנתבע אצל התובע. לכתב התביעה צורפו עמוד ראשון ואחרון של חוברת תנאים כלליים לניהול חשבון מיום 9/4/08, מצב לקוח בהלוואות המפרט את מרכיבי סכום התביעה ואישור בדבר גובה הריבית.

2.כתב התביעה הודבק בביקור השלישי בכתובתו של הנתבע ברח' חטיבת כרמלי 39/11 בחיפה ביום 1/6/14. על בסיס מסירה זו ומשלא הוגשה בקשת רשות להתגונן במועד, ניתן ביום 15/7/14 פסק דין על בסיס האמור בכתב התביעה.

3.ביום 11/8/14 הגיש הנתבע את הבקשה שבפניי לביטול פסק הדין. הנתבע טען כי הופתע לקבל את פסק הדין שכן לא ידע על קיומה של התביעה. הנתבע טען כי כתבי הדין (כך במקור – נ.ז.) לא הומצאו כדין לידיו שכן לא הומצאו לידיו. עוד ציין הנתבע כי ביום 9/7/14 קיבל צו 8 ושהה בשירות מילואים מיום 10/7/14 עד יום 30/7/14 . טענה זו נתמכה ברשימת תשלומי מילואים. עוד טען הנתבע כי אם היה יודע שהוגשה כנגדו תביעה, היה עושה את כל המאמצים להגשת בקשת רשות להתגונן שכן יש לו טענות מהותיות כנגד החוב וכנגד התנהלות הבנק התובע.

4.ביום 14/9/14 הוגשה תגובת התובע המתנגד לבקשה. נטען כי פסק הדין הומצא לתובע באותה כתובת בה נמסר כתב התביעה. טענה זו נתמכה באישור מסירה שבוצע לידי יפית, אחותו של הנתבע. נטען כי בהתאם למימצאי חקירה מטעם התובע, הנתבע מתגורר באותה כתובת עם הוריו ובני משפחתו. נטען כי הנתבע נמנע מלפרט נסיבות קבלת פסק הדין שכן פסק הדין הומצא לו לאותה כתובת בה הומצא כתב התביעה. נטען כי כתב התביעה הומצא לנתבע למעלה מחודש ימים בטרם החל מבצע צוק איתן ולכן אין קשר בין גיוסו של הנתבע למילואים לבין אי הגשת בקשת רשות להתגונן במועד. עוד נטען כי אין לנתבע כל טענה כנגד החוב, למעט סימסמאות שמטרתן לחבל בהליכי גביית החוב.

5.הנתבע לא טרח להשיב לאמור לתגובה עד עצם היום הזה, למרות שהתגובה נשלחה אליו בדואר רשום ביום 24/10/14. על כן ולאור האמור בהחלטתי מיום 26/10/14, התיק בשל למתן החלטה על בסיס האמור בבקשה ובתגובה.

6.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי אין מקום לבטל את פסק הדין מחובת הצדק. מסירה בהדבקה היא לעולם מסירה חשודה שבית המשפט רשאי שלא להכיר בה. עם זאת, בית המשפט רשאי להכיר במסירה שכזו והוא יעשה כן כאשר לא עלה בידי הנתבע להטיל ספק בדבר ביצוע המסירה . הנתבע לא התייחס כלל במסגרת בקשתו לאישור המסירה על בסיסו ניתן פסק דין, המתאר את שלושת מועדי הביקורים בהם הגיע המוסר לכתובתו הנכונה של הנתבע ולא מצא אף אדם בבית. הנתבע אף התעלם מהאמור בתגובה לפיו באותה כתובת בה הודבק כתב התביעה, הומצא פסק הדין וכמה ימים לאחר מכן הוגשה הבקשה לביטולו. לשלמות התמונה יצוין כי עיון בתיק בית המשפט מלמד על קושי של ממש להמציא לנתבע גם את ההחלטות של בית המשפט למרות שאין כל בעיה בכל הנוגע לנכונות המען. אישור המסירה היחיד שנסרק לתיק הוא אישור מסירה שבוצע בהדבקה ביום 31/8/14 כאשר המסירה בוצעה על ידי עובד מערכת בתי המשפט, מר נאור זאוי.

7.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי אין כל טעם והצדקה לבטל את פסק הדין בהתאם לשיקול דעתו של בית המשפט. הנתבע לא הצליח לתת הסבר מניח את הדעת למחדל בעטיו לא הוגשה בקשת רשות להתגונן במועד. על פני הדברים אין כל קשר בין הגיוס של הנתבע למילואים במסגרת מבצע צוק איתן החל מיום 10/7/14, לבין אי הגשת בקשת רשות להתגונן במהלך חודש יוני 2014. עצם העובדה כי הנתבע בחר לציין את עובדת הגיוס במסגרת בקשתו, תומכת במסקנה לפיה כתב התביעה הומצא לנתבע כדין ולא הוגשה בקשת רשות להתגונן בשל זלזול או בשל רשלנות.

8.הנתבא לא השכיל להעלות כל טענת הגנה מפורטת מפני התביעה ולכן אין הצדקה לבטל את פסק הדין בשל סיכויי ההגנה. ברי כי אין די לעניין זה בטענה הסתמית והכללית לפיה לנתבעת טענות מהותיות כנגד החוב וכנגד התנהלות הבנק.

9.אשר על כן, אני דוחה את הבקשה לביטול פסק הדין ומחייב את הנתבע לשלם לתובע הוצאות משפט בסך של 1,000 ₪.