תא"ק 36383-12-15 טלגם נ' לוריא ואח'

פתח דבר

1. עניינו של פסק דין זה הוא בקשת רשות להתגונן שהוגשה בתובענה לתשלום דמי שכירות בסך כולל של 1,395,875 ₪.

    

2. בבקשה עותרים הנתבעים לכך שתתקבל גרסתם לפיה במהלך שנים ארוכות שילמו את דמי השכירות לאלמוני זר שפרטיו לא ידועים וזהותו עלומה; במשך למעלה משתים עשרה שנים נפגשו הנתבעים או מי מהם עם האלמוני הזר – אך למרות זאת לא ידעו את שמו וכן לא את מספר הטלפון שלו ואפילו את מראהו לא הצליחו לתאר. סכומי הכסף שולמו לאותו אלמוני זר ללא כל אסמכתא ובמזומן כאשר את מלאי המזומנים סיפקה מזוודה מלאת דולרים אותם קיבלה הנתבעת, בת כ-70 במועד הדיון, מסבה אשר הגיע מארה"ב בעבר. כך נטען.

    

3. יצוין כבר עתה כי הבקשה נדחתה. האמור בבקשה הוא בגדר הגנת בדים וגרסת הנתבעים לא זו בלבד שקרסה אל תוך עצמה – אלא ראיות נוספות שהוצגו בחקירה הנגדית של הנתבעים אך הבהירו עד כמה מופרכת היא.

    

עיקרי העובדות הדרושות לענייננו

1. הנתבעים שכרו את דירתו של התובע משך שנים ארוכות. מצדו של התובע נוהלו כל ענייני הדירה המושכרת על ידי אשתו ז"ל, עו"ד במקצועה ובשלב מסוים נזקק התובע לדירה לצרכיו האישיים והחליט להביא את יחסי השכירות לסיומם.