תא"ק 36017-04-15

1.החלטה בבקשה לדחיית התביעה על הסף שהוגשה מטעמים שיפורטו; תיק זה הונח על שולחני, לאחר דיון ראשון בבקשה לדחיית התביעה על הסף שנערך בפני מותב נכבד קודם, שבין היתר, הבהיר בהחלטתו, שהשאלה היחידה שנותרה לדיון נוגעת לעובדה שהליך מקביל מתנהל בבית משפט שברשות הפלסטינאית [ראה סעיף 3 להחלטה מיום 15.12.2015].

2.ברקע להחלטה זו, כתב תביעה שהגישה המשיבה כלפי המבקשים, תאגיד הרשום ברשות הפלסטינית, אך נרשם גם כחברה נכרית בישראל (הנתבעת 1), ומי שערב לחובות החברה למשיבה, תושב ישראל בעצמו (הנתבע 2).

3.בהתאם למתווה שסלל להליך זה המותב הקודם שהחל בבירור המחלוקת, נדונה עתה הבקשה לדחיה על הסף, ואך בהינתן שזו תידחה, תינתן ארכה להגשת בקשת רשות להתגונן.

4.המוקד החלטה זו, כאמור, שאלה אחת, הנובעת מהעובדה, שכשלעצמה, כנראה, אינה במחלוקת, והיא כי בבית משפט שבמסגרת הרשות הפלסטינאית, מתבררת עתה תביעה מקבילה, ביחס לאותו חוב. נוכח זאת נתבקש בית משפט זה:-

א.לדחות על הסף תביעה זו;

ב.ולחלופין, לעכבו בשל הליך אחר – "תלוי ועומד".

5.לדחיה על הסף אין מקום על פני הדברים, ובתוך כך אך אזכיר, שהחלטה בכיוון זה הינה בחינת צעד דרסטי שיש לו הצדקה, רק מקום ששוכנע בית המשפט, כי בכל מקרה, לא יהא זכאי התובע לסעד שביקש ואף לא לחלקו [ע"א 7218/10 יוסף שיליאן נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ, פורסם בנבו; ע"א 109/84 מנחם ורבר נ' אורדן תעשיות בע"מ, מ"א (1) 577]. לא זה המצב. אף לטענה בדבר מעשה בי-דין אין מקום, ללא קשר למקום בו מתנהל ההליך האחר, ולו רק בשל כך, שההליך דהתם טרם נסתיים, ועדיין לא נעשה כל מעשה בי-דין. כאמור, לא ברור מה יעלה בגורלה של התביעה המקבילה, ולכאורה, על פי כתב התביעה, חייבים המבקשים כספים רבים למשיבה.

הבקשה לדחיית התביעה על הסף, על פניה, דינה לדחיה.

6.ומכאן לטענה בדבר הליך אחר תלוי ועומד.