תא"ק 3596-06-14 בלומנפלד נ' עודה ואח'

בעניין: בקשה לביטול פסק דין

1.ביום 2/6/14 הגישה התובעת, עורכת דין במקצועה, כנגד הנתבעים תביעה בסדר דין מקוצר על סך 21,551 ₪ לתשלום שכר טרחה בגין ייצוג של הנתבעת 2 (להלן: "הנתבעת") מול המוסד לביטוח לאומי. לכתב התביעה צורף הסכם שכר טרחה מיום 10/2/11 הנחזה להיות חתום על ידי שני הנתבעים. הסכם שכר הטרחה מתייחס לייצוג בעניין של נכות כללית מביטוח לאומי. נקבע בו כי שכר הטרחה המוסכם הוא 25% בצירוף מע"מ מהסכומים המגיעים בתקופה של 4 שנים. עוד נקבע כי שכר הטרחה המלא ישולם מתוך הכספים הראשונים שיתקבלו. צורפו לכתב התביעה מסמכים המלמדים כי הנתבעת קיבלה מהביטוח הלאומי ביום 4/3/14 גמלאות לעבר בסך של 26,963 ₪ וכן הוכרתה זכאותה לקצבת נכות כללית בסך של 1,025 ₪ לחודש. סכום התביעה התקבל על ידי מכפלת הקצבה החודשית ב – 48 חודשים, חישוב של 25 אחוז מהסכום הנ"ל והוספת המע"מ.

2.על פי נתוני דואר ישראל, ביום 8/6/14 נמסר כתב התביעה לשני הנתבעים. על בסיס אישורי דואר ישראל ומשלא הוגשה בקשת רשות להתגונן, ניתן ביום 22/7/14 פסק דין בהעדר על בסיס האמור בכתב התביעה.

3.ביום 29/9/14 הגישו הנתבעים את הבקשה שבפניי לביטול פסק הדין. הבקשה לא נתמכה בתצהיר. נטען כי ביום 19/3/14 קיבלו הנתבעים מכתב דרישה והשיבו לאמור בו במכתב מיום 6/4/14. הנתבעים טוענים כי מאז מכתב התשובה הנ"ל, לא שמעו דבר מהתובעת עד אשר קיבלו ביום 6/9/14 את פסק הדין בצירוף מכתב נלווה. עוד טוען הנתבע 1 (להלן: "הנתבע") כי בתקופה שלאחר 6/4/14 היה הנתבע במצב ירוד ביותר בגלל אשפוז של הנתבעת בבית החולים רמב"ם בשל בעיות בריאותיות המפורטות במכתב השחרור מיום 14/5/14 שצורף לבקשה. מטעמי צנעת הפרט לא מצאתי לנכון לפרט את פרטי הבעיה הבריאותית במסגרת החלטה זו . הנתבע טוען כי בימים האחרונים לאחר שערך חיפוש בביתו מצא את ההזמנה לדין וגילה כי זו התקבלה על ידי אחד מבני המשפחה, אשר חתם על קבלת המכתב מבלי להודיע לנתבעים. לגופו של עניין טוענים הנתבעים כי מדובר בתביעה אכזרית במסגרתה הם נדרשים לשלם שכר טרחה לא כפי שסוכם ביניהם ולא כפי שהבינו מהתובעת.

4.ביום 5/10/14 הוגשה תגובת התובעת המתנגדת לבקשה. נטען כי אין כל קשר בין האשפוזים של הנתבעת שהסתיימו לכל המאוחר ביום 27/5/14 לבין אי הגשת בקשת רשות להתגונן כנגד תביעה שנמסרה כדין לנתבעים ביום 8/6/14. עוד נטען כי בעקבות קבלת מכתב הדרישה מיום 19/3/14, התקשר הנתבע לתובעת, אמר לה שאין לו כסף לשלם את הסכום שנדרש באותו מכתב והוא מוכן להגיע למשרד ולשלם 1,000 ₪. התובעת השיבה לו שאם זו הצעתו, מוטב שלא יגיע למשרד. עוד נטען כי לא צורף תצהיר לבקשה וגם אם היה מצורף, אין באמור בבקשה כדי להצביע על סיכויי הגנה.

5.ביום 4/11/14 הגישו הנתבעים תשובה לתגובה, אשר אף היא לא נתמכה בתצהיר. נטען כי סיבת האשפוז מלמדת על בעיות בריאותיות מהן סובלת הנתבעת עד עצם היום הזה. נטען כי הנתבע הציע לשלם 1,000 ₪ שכן מדובר ב – 25 אחוז מהסכום שקיבל בבנק באותה עת והסכום הזה היה כ – 1,000 ₪. נטען כי התובעת הטעתה את הנתבעים וניצלה את חולשתם כדי להוציא מהם כספים שלא כדין. נטען כי הנתבעים הבינו שהתובעת מבקשת 25% מהסכום שהתקבל בבנק . הנתבעים טוענים כי אם הוחתמו על מסמך כלשהו, אז חתמו לאחר שלא הוסבר להם נכון מהות הכתוב.

6.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות מהנימוקים שיפורטו להלן.

7.ראשית, הטענות העובדתיות שהעלו הנתבעים אינן נתמכות בתצהיר ולכן ניתן היה לדחותן על הסף מטעם זה בלבד.

8.שנית, הנתבעים לא מסרו גרסה מפורטת דיה כדי ללמד על סיבת המחדל. לא ברור מדוע לא נאמר מי הוא אותו בן משפחה אשר קיבל את כתב התביעה ולא הודיע על כך לנתבעים. לא ברור מדוע לא צורף תצהיר של אותו בן משפחה המסביר מדוע נמנע מלמסור לנתבעים כתב תביעה או כל דבר דואר אחר המופנה אליהם.