תא"ק 35410-05-14 בנק מזרחי טפחות בעמ נ' בוכובזה ואח'

1. בפניי בקשה לביטול עיקול זמני, אשר הוטל על נכס שבבעלות המשיב במעמד צד אחד ביום 17/6/2014.

2. לטענת המשיב, צו העיקול פקע, נוכח טענתו, כי הבקשה איננה מקיימת את הכללים הבסיסים ביותר בכל הקשור להגשת בקשה במעמד צד אחד למתן סעד זמני ככלל, ולמתן צו עיקול זמני בפרט. לטענתו, המבקש לא צירף לבקשת העיקול עובדות מהותיות ומסמכים רבים, שמבקש סעד זמני במעמד צד אחד מחויב להציגם, לרבות, תכתובות בין המבקש למשיב המעידות על עמדת הצד שכנגד בכל הנוגע לקיומה של זכות לכאורה, אשר עלו במסגרת ניהול מו"מ בין הצדדים. אי גילוי מלא של העובדות שהיו ברשותו של המבקש, אשר יש בה להבהיר את עמדת המשיב, מהווה הטעיית בית המשפט והתנהגות אשר מביאה לפקיעת צו העיקול.

בנוסף טוען הוא, כי לבקשה שנמסרה למשיב לא צורף כתב ההתחייבות כמצוות התקנות וצו העיקול עצמו, ואף לא צורפו לה הנספחים לה. כמו כן, הצו ומסמכי הבקשה לא הומצאו למשיב במלואם במועד שנקבע בצו העיקול ובתקנות, וזאת בניגוד לתקנה 367(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, (להלן: "תקסד"א"). ביום 17/6/2014 ניתן צו העיקול, אשר במסגרתו הורה בית המשפט לבצע המצאה בתוך 3 ימים, ורק ביום 23/6/2014 מסר המבקש את הבקשה, באופן חלקי ללא נספחיה וללא כתב ההתחייבות העצמית, לידי בא כוחו של המשיב. בהתאם לתקנה 370(3) לתקסד"א, אי המצאת צו העיקול בתוך 3 ימים, ובאין בקשה להארכת המועד, מביאה לפקיעתו של צו העיקול הזמני.

3. בדיון שנערך בפניי במעמד הצדדים, טען ב"כ המבקש, כי לעניין המצאת צו העיקול, מניין הימים מתחיל רק מיום שמבקש העיקול עצמו ידע על הצו. לטענתו, המזכירות לא טיפלה בצו לפני יום ה-22/6/2014. בהחלטת בית המשפט למתן צו העיקול נקבע כי ההתחייבות העצמית תוגש תוך 7 ימים ממועד מתן הצו וזו הוגשה ביום ה-22/6/2014, כפי שמופיע בחותמת בית המשפט על גבי ההתחייבות עצמה. יתר על כן, אין המדובר בפגם מהותי שבית המשפט לא רשאי לתקנו מכוח התקנות, ולפיכך, אין מקום לבטל את צו העיקול.

4. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובחומר המצוי בתיק, לא מצאתי לקבל את עמדת המשיב לעניין הטענה הראשונה באשר לאי גילוי העובדות והמסמכים שהוחלפו בין הצדדים. לא היה במסמכים שהוחלפו בין הצדדים כדי להטעות את בית המשפט ואף לא לא הוחסרה כל עובדה רלוונטית לעניין הבקשה לצו העיקול, בוודאי לא באופן המביא לפקיעת הצו שניתן. אולם, באשר לטענה השניה, מצאתי כי אכן המבקש לא המציא למשיב את צו העיקול ואת הבקשה על נספחיה במועד שנקבע בסעיף 5 להחלטת בית המשפט, ולפיה היה על המבקש להמציא את צו העיקול, את הבקשה ונספחיה, וכן את כתב ההתחייבות, תוך 3 ימי עבודה של מזכירות בית המשפט מיום מתן הצו (לא כולל יום מתן הצו). דהיינו, שמיום מתן הצו ב-17/6/14 היה על המבקש לבצע המצאה עד ליום ה-20/6/14 ואילו זה ביצע את ההמצאה רק ביום 23/6/14, וגם זאת באופן חלקי בלבד, שכן עד כה לא המציא הוא לידי המשיב את כתב ההתחייבות. גם אם תאמר כי יום 20/6/14 אינו יום עבודה של מזכירות בית המשפט, בשל שיצא הוא ביום שישי בשבוע, עדיין היה על המבקש להמציא את הצו ונספחיו ואת כתב ההתחייבות עד ליום ראשון ה- 22/6/14. אולם, די בכך שעד כה לא בוצעה המצאה של כתב ההתחייבות כדי לקבוע כי המבקש לא עמד במועד שנקבע בהחלטת בית המשפט. אי עמידה במועד שנקבע בהחלטת בית המשפט אף מנוגדת לקבוע בהוראת תקנה 367(ב) לתקסד"א.

5. תוצאות אי ביצוע ההמצאה נקבעו בתקנה 370(3) לתקסד"א, ולפיה אי המצאת הצו במועד מוביל לפקיעת הסעד הזמני, זולת אם בית המשפט קבע אחרת מטעמים מיוחדים שיירשמו. במקרה דנן, אין ואף לא נטענו בפניי כל טעמים מיוחדים אשר יש בהם להצדיק את האיחור בהמצאת הצו על נספחיו השונים, לרבות כתב ההתחייבות שלגביו לא בוצעה כלל המצאה. טעם מיוחד שכזה, כפי שנקבע בהלכה הפסוקה, צריך שיהיה תלוי בקיומן של נסיבות חיצוניות שאינן בשליטת בעל הדין, ואילו במקרה שבפני לא הייתה כל מניעה בפני המבקש מלבצע את ההמצאה במועד ובמסירה אישית כנדרש. אף הפרשנות שנתן ב"כ המבקש לעניין סעיף 4 להחלטה, לפיה ניתן היה להמציא את כתב ההתחייבות בתוך 7 ימים מיום מתן הצו, אינה תואמת את הדין ועומדת בסתירה לקבוע בסעיף 5 להחלטה ולתקנה 367(ב) לתקסד"א. אין זאת אלא, שסעיף 4ב' להחלטה מורה למזכירות שלא לקבל את ההתחייבות לאחר תום 7 ימי עבודה מיום מתן הצו, ואין בכך לאיין את ההוראה שנקבעה בסעיף 5 להחלטה לפיה כתב ההתחייבות צריך להיות מומצא למשיב בתוך 3 ימי עבודה בלבד.

6. יוצא איפוא, כי באין המצאה כדין של צו העיקול על נספחיו השונים, אזי דין הסעד הזמני לפקוע. לפיכך, צו העיקול שניתן בתיק זה פקע ואין לו כל תוקף ואני מורה על ביטולו לאלתר.

7. בנסיבות העניין, על המבקש לשאת בהוצאות המשיב ובשכר טרחת עו"ד בסך כולל של 2,000 ₪.