תא"ק 35194-06-15 פרינץ ואח' נ' מזרחי

לפני בקשה לסילוק התביעה על הסף, למחיקת כותרת ולחילופין למתן רשות להתגונן.

1. המשיבים (להלן: "התובעים") הגישו כנגד המבקש (להלן: "הנתבע") תביעה בסדר דין מקוצר לסילוק יד מהדירה ברח' זיכרון טוביה 36 בירושלים (להלן: "הדירה"). בכתב התביעה נטען כי הנתבע השתלט בערמה על דירת התובעים. כך נטען, כי הורי התובעים השכירו את הדירה לה"ה יצחק ורחל יגן ז"ל בשכירות שאינה מוגנת, וכי לאחר פטירתם המשיכה להתגורר בדירה הגב' שושנה יגן. הגב' שושנה יגן (להלן: "המנוחה") הלכה לעולמה ביום 16.5.15, והנתבע אשר ניצל את מצבה הרפואי של המנוחה עבר להתגורר בדירה זמן קצר טרם פטירתה. לאחר פטירתה של המנוחה דרשו התובעים מן הנתבע לפנות את הדירה, אך הוא סירב לעשות כן.

2. הנתבע טוען כי יש לסלק את התביעה על הסף, שכן המדובר בשכירות מוגנת שהוראות חוק הגנת הדייר חלות עליה, וכי אין עילה לפינויו של הנתבע מהדירה. לטענת הנתבע, השאלה הרלבנטית הינה האם הנתבע הינו ידוע בציבור של המנוחה, ולשם כך היה על התובעים להגיש תביעה לסעד הצהרתי ולא תביעה לפינויו.

3. כן טוען הנתבע, כי יש להורות על מחיקת כותרת התביעה, שכן מדובר בתביעה לסילוק יד שחוק הגנת הדייר חל עליה, ואין מסמך בכתב בין התובעים לנתבע.

4. לחילופין, טוען הנתבע, כי יש ליתן לו רשות להתגונן בפני התביעה, שכן הינו ידוע בציבור של המנוחה, כי לא השתלט על הדירה ולא כפה עצמו על המנוחה. לטענת הנתבע, כבר מחודש מאי 2012 עבר להתגורר בדירה יחד עם המנוחה וטיפל בה.

5. בתגובה טוענים התובעים, כי טענת הנתבע כי הינו דייר מוגן בנכס אינה עילה לסילוק התביעה על הסף, אלא לכל היותר למתן רשות להתגונן, שכן לטענת התובעים אין הנתבע דייר מוגן בנכס. מכל מקום, גם אם המנוחה התגוררה בשכירות מוגנת, הרי שזו באה לסיום עם פטירתה. עוד טוענים התובעים, כי מהראיות שצירף הנתבע לבקשתו עולה, כי התגורר בדירה כשוכר משנה, ועל כן אינו יכול להיחשב כדייר מוגן.

6. אשר לבקשה למחיקת כותרת, הרי שהתובעים חוזרים על טענתם כי חוק הגנת הדייר אינו חל כאן ולעניין הדרישה למסמך בכתב, די בראיה על זכויות התובעים במקרקעין.

7. בתשובה טוען הנתבע, כי אין חולק כי המנוחה שושנה יגן ז"ל, הייתה דיירת מוגנת בדירה נשוא התביעה. כן טוען הנתבע כי היה ידוע בציבור של המנוחה וכי היה בן זוגה. הנתבע התגורר בדירת המנוחה החל מיום 1.5.13. לטענת הנתבע, התובעים אינם מכירים את המנוחה או את הנתבעת, וטענותיהם מבוססות על עדות שמיעה.

8. עוד טוען הנתבע, כי התובעים לא הציגו ראיות לגבי זכויותיהם הקנייניות בדירה. כך, טוען הנתבע, כי צו הירושה שניתן אינו מעיד על קשר קנייני כלשהו של התובעים לדירה ולא הוצג הסכם שכירות בין התובעים לבין המנוחה.