תא"ק 34993-04-15

1.החלטה בבקשת רשות להתגונן שהוגשה כנגד תביעה לתשלום יתרת חוב. ברקע - הלוואת משכנתא שניתנה (בשני שלבים), ביום 2.1.1997 וביום 26.8.1998 למבקשת ולמי שהיה לאותה עת, בעלה (הנתבע 1).

2.עובדות המסגרת - אינן במחלוקת.

א.המבקשת ומי שהיה בעלה אכן קיבלו הלוואה לרכישת ביתם. סכום ההלוואה במועדים בהם ניתנו – 378,300 ₪.

ב. ביום 27.7.2000 בוצע הליך של "גרירת המשכנתא" לנכס חלופי שרכשו בני הזוג בישוב "יפית". אין חולקין, שעל פי ההסכם היה שוויין של הזכויות בנכס ביפית – 341,000 ₪.

ג.בשלב מסוים, כנראה סביב שנת 2003 (סעיף 16 לתצהיר המבקשת), נפרדו דרכי בני הזוג.

ד.המבקשת עצמה אינה טוענת שסילקה את יתרת החוב, ודי אם יצוין הסכם הגירושין בין בני הזוג, המהווה גם בסיס לטענות נוספות מצד המבקשת, לפיו התחייב בעלה לשאת לבדו במלוא החובות בגין הבית.

ה.בשנת 2006 מינתה המשיבה כונס נכסים לבית. על פי הנטען במהלך הדיון, לא עלה בידי כונס הנכסים לממשו, ולהביא, בדרך זאת, לסילוק החוב או הקטנתו. בין היתר נטען על ידי המבקשת בהקשר זה, שהישוב יפית הינו, כלשונה בסעיף 15 לתצהירה "שכוח אל", וכנראה, משם כך, איש לא ביקש לקנות את הנכס. עם זאת, מלאה המבקשת כלפי כונס הנכסים בטענות כרימון, וגם בהן רואה היא טענות הגנה.

3.טענות המבקשת.

א.כאמור בסעיף 16 לתצהירה, התחייב כלפיה בעלה בהסכם שקיבל תוקף של פסק דין בבית המשפט לענייני משפחה, לשאת בכל החובות בקשר לבית וזאת תמורת ויתורה על זכויותיה בו.