תא"ק 34704-08-10 מנהל מקרקעי ישראל - מחוז דרום נ' אבו עדרה

מונחת בפניי בקשה שנסרקה לפני זמן קצר לתיק ביהמ"ש, ובה מבוקש להורות על עיכוב ביצוע פסק הדין שניתן ביום 13.1.11 לסילוק ידי המבקש מהמקרקעין, מאחר שאך עתה הצליח המבקש לגייס את הסכומים הנדרשים לצורך רכישת המגרש, וכי "המבקש הפעם רציני מאוד" (ס' 16 לבקשה).

המבקש עותר לכך שביהמ"ש יפעיל את "חוש הצדק", וינהג עימו "לפנים משורת הדין".

בפתח הדברים ייאמר כי על פניו אין בפי המבקש טענה לגופו של עניין שיש בכוחה להוביל לעיכוב ביצוע פסק הדין שניתן עוד ביום 13.1.11, דהיינו: לפני למעלה מ-5 שנים (!), ואשר בינתיים ביצועו של פסק הדין עוכב ב-90 ימים נוספים בהחלטת ביהמ"ש מיום 25.11.13.

בכל ההערכה, דווקא רצון המבקש כי ביהמ"ש ינהג עימו לפנים משורת הדין, ממחישה את העובדה כי המבקש ער לכך שאין בידו זכות קנויה לעיכוב ביצוע פסק הדין בחלוף זמן כה ממושך, אך בשל העובדה כי עתה עלה בידו לגייס סכומים רלוונטיים לצורך רכישת המגרש.

ביהמ"ש אמון על הוראות הדין, ואילו עשיית צדק "לפנים משורת הדין" מסורה לבעל הדין חברו, אך אינה עניין לביהמ"ש לחייבו לפעול כאמור.

נוכח האמור, חרף האהדה לטענות המבקש, ייאמר כי אף אילו הייתה משאלה עימדי שהמשיבה תנהג עם המבקש לפנים משורת הדין, ותעניק בידו ארכה נוספת לצורך ביצוע התשלום בשל הטעמים הכלולים בבקשה, תוך קיום המאמר "למען תלך בדרך טובים וארחות צדיקים תשמור" (משלי ב, כ), ראוי לזכור כי "הדבר נתון לגמרי לשיקול דעתה של המערערת, ולא הייתי מציע לטשטש את הגבול בין פטור וחייב" (ע"א 350/77 כיתן בע"מ נ' וייס, לג(2) 785).

למעלה מן הצורך יצוין כי נוכח חלוף הזמן בינתיים, אף לא הוברר האם בינתיים הוקנה המגרש לגורם אחר זולת המבקש, באופן שמתן הסעד המבוקש יפגע בצד ג'.

חרף האמור, הנכון בעיניי כי המבקש, באמצעות בא כוחו, יפנה ללא דיחוי לנציגי המשיבה, ויבחן האם קיימת היתכנות מעשית, שאין בכוחה לפגוע בהוראות הדין או בצדדי ג', להיעתר לבקשת המבקש הנקובה בבקשה, וככל שכך – יפעלו הצדדים להגשת בקשה מתאימה.

המזכירות תשלח העתק ההחלטה לב"כ הצדדים, כמו גם לפרקליטות מחוז דרום (אזרחי).