תא"ק 34294-09-16 מדינת ישראל נ' ח'דר פתאלי

1.בפני בקשת רשות להתגונן שהגיש הנתבע כנגד תביעת התובעת לסילוק ידו ממקרקעין, אליהם פלש הנתבע, לטענת התובעת, בחלק מחלקה 9 בגוש 203003 וחלקה 1 בגוש 203005 המצויים בסמוך לקיבוץ שניר (להלן: "המקרקעין").

2.לטענת הנתבע, השטח בו הינו מחזיק מצוי בכפר עג'ר לגביו נחתם ב26.4.71 הסכם בין המוכתר ובעלי אדמות בכפר לממונה על הרכוש הנטוש, לפיו סוכם כי שטח של כ480 דונם יהיה בבעלות המדינה כאפוטרופוס על נכסי נפקדים כחלק מאדמות הנפקדים ובהתאם, כל תושב מתושבי הכפר שיחזור לכפר, המדינה תבטיח זכותו במקרקעין. הנתבע הפנה להליכים קודמים שהתנהלו בביה"מ ביחס לאדמות הכפר עג'ר וכן לתביעה שהוגשה לאחרונה לביה"מ המחוזי, ע"י תושבי הכפר, להצהרה על זכותם ב33.5 חלקים מ141 חלק מכל אדמות הכפר ולקזז מאדמות הנפקדים שטחים כמפורט באותה תביעה.

הנתבע טען כי הוא מחזיק במקרקעין ומשתמש בהם לחקלאות מאז שגדל בכפר שנים קודם לשנת 2008 ובשנת 2008 אף נטע עצי זית והכשיר את האדמה. לטענת הנתבע בשנת 2009,הגיע אחראי מטעם התובעת וטען כי המדובר במקרקעין של התובעת ,ביצע מדידה וטען כי אם יתברר שמדובר במקרקעי התובעת, יצטרך הנתבע לחכור אותם ואולם, מאז לא חזר מי מטעם התובעת ולא נשלחה כל דרישה (עד למכתב התובעת מ12/15) ולפיכך, המשיך הנתבע בעיבוד המקרקעין בהשקעה, אשר ע"פ חוות הדעת שצירף, עומדת ע"ס 166,400 ₪.הנתבע טען לשיהוי והתיישנות וכן לעצימת עיניים במשך שנים, המהווה הסכמה של התובעת לשימושו.

3.התובעת התנגדה למתן רשות להתגונן והפנתה לכך שמדובר במקרקעין מוסדרים ולכן, לא יכול הנתבע לטעון לזכויות בהם. כן הפנתה התובעת לכך שאין התיישנות במקרקעין מוסדרים וטענה כי ההליכים אליהם הפנה הנתבע אינם רלוונטיים למקרקעין נשוא התביעה ואינם כוללים את הקרקע המוסדרת באזור כפר עג'ר.

דיון

4.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים שוכנעתי כי, גם אם המשוכה העומדת בפני הנתבע להוכחת הגנתו מפני התביעה הינה לכאורה, גבוהה ביותר, הרי בהתאם להלכה הפסוקה, אין לסגור בפניו בשלב זה, שערי ביה"מ.

בהתאם להלכה הפסוקה, המקרים בהם לא תינתן לנתבע רשות להתגונן הינם רק כאלה בהם נעלה מספק כי אין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו וזאת גם אם יוכיח כל טענותיו ובשלב זה ביה"מ אינו בוחן מהימנות ודרכי הוכחה. ראה ע"א 10189/07 , ששון נ' בנק מזרחי טפחות בע""מ:

"התביעה בסדר דין מקוצר הינה חריג להליכי התביעה הרגילים ובמסגרתה עשוי בית המשפט להכריע בתביעה, כולה או חלקה, על סמך האמור בכתב התביעה ובבקשה לרשות להתגונן, כמו גם על בסיס הדיון המתייחס לבקשה זו בלבד...בית המשפט יסרב להעניק לנתבע רשות להתגונן רק אם ברור על פניו ונעלה מספק כי אין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו..." [ועל כך ראו ע"א 6514/96 , חניון המרכבה חולון בע"מ נ' עיריית חולון, וכן יואל זוסמן בספרו סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, עמוד 675 ).

בהתאם, אם מעלה הנתבע הגנה אפשרית, ולו בדוחק, תינתן לנתבע רשות להתגונן (ע"א 9654/02, חב' האחים אלפי בע"מ נ' בנק לאומי לישראל).

5.אמנם התובעת מסתמכת על נסח מקרקעין לפיו המדובר במקרקעין מוסדרים המצויים בבעלותה.

יחד עם זאת (וגם אם נוכח צירוף התשריט ודו"ח הפיקוח, קלושים טענות הנתבע כי החזקתו אינה במקרקעין אלו אלא במקרקעין המהווים חלק מאדמות כפר עג'ר אליהם התייחסו הליכים והסכמות קודמות), לא מצאתי בשלב זה ובטרם נערך דיון ובחינת גבולות החזקתו של הנתבע ע"י ביה"מ, למנוע מהנתבע להוכיח טענתו זו כי הינו מחזיק במקרקעין בתחום כפר עג'ר ולא במקרקעין שהוסדרו. בעניין זה אפנה לסעיף 12 לתצהירו של הנתבע שם מופיעים דברי עו"ד ליטווק כפי שהועלו בהליך קודם במסגרתו ניתן צו מניעה להגנת התובעים שם :"מסכימה ובתנאי שהדבר לא יפגע בהליכי הסדר מקרקעין העומדים להתחיל באיזור". יתכן שהתביעה דנן מתייחסת אכן לאותם מקרקעים שבהם מחזיק הנתבע אשר בסופו של דבר כן הוסדרו ואולם בשלב זה,בהליך של רשות להתגונן (ואף שלא נשמט מלפני כי שמו של הנתבע אינו מופיע כאחד מהתובעים באותם הליכים קודמים, אם כי אחר כנראה מבני משפחתו בעל שם משפחה זהה),לא מצאתי לסגור את דלתות ביה"מ בפני הנתבע ולמנוע ממנו להוכיח כי השימוש במקרקעין הנעשה על ידו, אינו במקרקעין שהוסדרו.