בנק הפועלים קריית ים סניף שרת 12743 נ' שופן ואח'

בעניין: בקשת רשות להתגונן ומחיקת כותרת

1.ביום 16/3/15 הגיש התובע נגד המבקשות ונגד חגית שופן (להלן: "חגית") תביעה בסדר דין מקוצר על סך 43,060 ₪ בגין יתרת חוב הלוואה אותה נתן התובע לחגית ביום 3/7/11 על סך 120 אלף ₪ , כאשר המבקשות ערבו להחזרת ההלוואה בחשבון.

2.ב"כ התובע טוענת כי ביום 13/11/14 שלח התובע למבקשות מכתבי התראה בדואר רשום.

3.לכתב התביעה צורפו עמוד ראשון ואחרון של בקשה לפתיחת חשבון מיום 29/7/02, פירוט אשראי ממנו עולה כי בהלוואה נצברו שני חודשי פיגור, הסכם הלוואה מיום 3/7/11 שמטרתו טיפול שיניים והתאמת דירה, טופס גילוי מידע לערב יחיד הנחזה להיות חתום על ידי המבקשות, מכתבי התראה ואישורי משלוח בדואר רשום.

4.ביום 12/7/15 הגישו המבקשות את הבקשה שבפניי. נטען כי התובע לא צירף לכתב התביעה את הסכם ההלוואה ואת פירוט התשלומים ששולמו על ידי חגית ולכן המבקשות לא יכולות לבדוק את גובה החוב לו ערבו. נטען כי המבקשות לא קיבלו מעולם מסמכים ומידע לגבי חישובי פרעון ההלוואה, שיעורי הריבית והתנועות שבוצעו בחשבונה של חגית. נטען כי התובע פרע את מלוא ההלוואה תוך שהוא מחייב את יתרת ההלוואה שלא שולמה בחשבונה של חגית. נטען כי במידה וחשבונה של חגית נמצא ביתרת חובה, ממשיך הבנק לחייב את הסכום בריבית החובה בחשבון ששיעורה עולה בהרבה על שיעור הריבית הקבוע בהסכם ההלוואה. הנתבעות טוענות כי כבר ביום 29/4/15 פנו בעניין זה לתובע כדי לקבל מסמכים ונענו כי התובע מוכן למסור להן רק את פירוט התנועות בחשבון של חגית לחודשים 7/11 עד 4/15. נטען כי די בסירוב של הבנק להמציא להן את כל המסמכים שביקשו כדי להצדיק מתן רשות להתגונן. כך בפרט כאשר יתרת החובה בחשבון זהה לחלוטין ליתרת חוב ההלוואה.

5.עוד טוענות המבקשות כי ביום קבלת ההלוואה היו בחשבונה של חגית פקדונות בסכום של

כ – 180 אלף ₪ כפי שנאמר להן על ידי פקידת הבנק. נטען כי פקידת הבנק הסבירה להן שכאשר יש פקדונות בסכום של כ – 180 אלף ₪ ונלקחת הלוואה על סך 120 אלף ₪, אין להם מה לדאוג. נטען כי חגית כשלה בעסקיה והיתה חייבת לתובע סכומי כסף שונים בחשבונותיה העסקיים. נטען כי בתאריך שאינו ידוע למבקשות, ביצע התובע שלא כדין מימוש של כל הפקדונות של חגית שהופקדו בחשבון והעביר את מלוא הסכום של כ – 180 אלף ₪ לכיסוי יתרת החובה בחשבון העסקי, למרות שהפקדונות הופקדו בחשבון הפרטי של חגית , במסגרתו נלקחה ההלוואה נשוא התביעה.

6.הנתבעות טוענות כי כתב התביעה לא מפרט את הריבית הבנקאית בה חוייבה ההלוואה ומבקש לחייב את חגית בריבית המירבית בשיעור של 13.2% לשנה.

7.נטען כי עיון בפירוט התנועות בחשבון מלמד כי ביום 16/12/14 ביצע התובע זיכוי לחשבון מתוכנית חיסכון בסך של 21,511 ₪ וכן משיכת פקדון בסכום של 11,077 ₪ .נטען כי לאחר ביצוע פעולות אלו, יתרת הזכות בחשבון עמדה על סך של 34,703 ₪. נטען כי באותו היום פרע התובע הלוואה בסך של 6,019 ₪ וסכום נוסף של 16,768 ₪ , כך שבחשבון נותרה יתרת זכות בסך של 11,915 ₪. נטען כי פעולות אלו הביאו לפרעונה של ההלוואה נשוא התביעה. נטען כי ביום 23/12/14 פרע התובע פקדון נוסף של חגית בסכום של 150,637 ₪ והעביר באותו יום 150 אלף ₪ לחשבון העסקי של חגית , שהוא חשבונה של חברת מלאן כסאות בע"מ, אשר חגית היא הבעלים והמנהלת היחידה שלה. נטען כי פעולה זו בוצעה בלא שניתנה הוראה כלשהי של חגית. לאור האמור לעיל נטען כי התובע העביר שלא כדין את הפיקדון שהיה אמור לכסות את יתרת ההלוואה לה ערבו , לחשבון העסקי של החברה שבבעלות חגית כדי להיפרע שלא כדין מהמבקשות כערבות.

8.ביום 28/3/15 הוגשה תגובת התובע המתנגד לקבלת הבקשות. נטען כי לא ברור מדוע המבקשות כרכו שתי בקשות בבקשה אחת , כאשר בנסיבות שכאלו יש לדחות את שתי הבקשות. עוד נטען כי יש לדחות את הבקשות על הסף כיוון שהבקשות אינן נתמכות בתצהיר של מירה והתצהיר של לילך אינו ממלא אחר דרישות הדין בקשר לתצהיר. נטען כי לא ניתן לראות בתצהיר של לילך כתצהיר גם מטעמה של מירה , שכן לילך אינה יכולה להצהיר על עובדות אשר אמורות להיות בידיעתה האישית של מירה.