תא"ק 34110-04-16 קאסם נ' שרבט ואח'

בפני בקשת רשות להתגונן מפני תביעה כספית בסך 49,000 ₪, שהוגשה לפי סדר דין מקוצר. על פי כתב התביעה, התקשר המשיב עם המבקשים בהסכם לבניית שלד ביתם וכן עבודות בניה נוספות, בהסכם שהתמורה הכוללת בו היא למעלה ממיליון ₪. הרוב המכריע מהתמורה שולם, אולם נותר חוב בסך 59,000 ₪, שהמבקשים לא התכחשו לו, אולם גם לא שילמו אותו. לאחר מכתב התראה שנשלח, שילמו המבקשים סך 10,000 ₪, אולם את היתרה לא שילמו, ומכאן התביעה.

על פי בקשת הרשות להתגונן, שנתמכה בתצהירי שני המבקשים, העבודה לא הושלמה "ו/או" נעשו עבודות בניה לא חוקיות, אשר גרמו לנזקים רבים, ואשר בקשר עמם נתבע עתה המבקש 1 בתביעה כספית. עוד נטען, כי המשיב לא מסר חשבוניות מס כדין עבור הסכומים שכן שולמו, ואין בידיו תיעוד המאשר כי העבודה הושלמה.

התצהירים, יש לומר, לאקוניים למדי, ואלמלי בחר המשיב לחקור את המבקש 1 על תצהירו, ספק אם היה ניתן להשתית עליהם רשות להתגונן, לאור ההלכה הידועה, לפיה חובה על נתבע להיכבד ולהיכנס בתצהירו לפרטי טענותיו.

אלא, שהמשיב חקר את המבקש 1 ארוכות, ובכך נטל על עצמו סיכון, שהמבקש ישלים בחקירתו את שלא השלים בתצהירו. התמזל מזלו של המשיב, וגם בתשובותיו לחקירה לא הניח המבקש תשתית עובדתית מספקת לטענות ההגנה שלו, ודומה שהן בשל העדר פירוט, והן בשל היות הגרסה מופרכת על פניה, אין מנוס אלא לדחות את בקשת הרשות להתגונן.

בית המשפט העליון, בע"א 465/89 בן צבי נ. בנק המזרחי, פ"ד מ"ה (1) 66, מפי כב' השופט (כתוארו אז) דב לוין, סיכם היטב את ההלכה הבסיסית הנוגעת לבקשות רשות להתגונן, והדברים נותרו באיתנותם עד היום (שם, בעמ' 69-70):

"לא במהרה ייעשה שימוש ותוכרע תובענה בסדר דין מקוצר על-פי כתב התביעה ונספחיה בלי לתת לנתבע רשות להתגונן, זאת משום ש'סדר הדין המקוצר משמש את המטרה למנוע דיון בתובענה רק אם ברור הדבר ונעלה מספק, שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו...' ... ולעניין זה, 'אין לקבוע שהענין הוא כך אלא אם תצהיר הנתבע לא גילה "הגנה לכאורה"'... מכיוון שכך: 'די לו (לנתבע - ד' ל') להראות כי הגנה אפשרית בפיו, ולו רק בדוחק ובית המשפט חייב ליתן רשות להתגונן, שאם לא יעשה כן, יכריע למעשה כבר בתובענה גופה והנתבע יצא מקופח'...

"על-אף כללים קפדניים וזהירים אלה אין לומר, כי כל אימת שמוגשת בקשת רשות להתגונן היא תינתן כדבר המובן מאליו. אדרבא, כדי שתהיה משמעות להליך של בקשת רשות להתגונן, וכדי שלא ייעשה הליך זה לחוכא ואיטלולא, נקבעו התנאים הנדרשים מן המבקש, שאם לא יעמוד בהם לא תינתן לו רשות להתגונן.

"תנאים אלה סוכמו בפסיקת בית-משפט זה לאמור: '...לא תינתן רשות להתגונן למבקש, שלא פירט בתצהירו מסכת עובדתית שלמה ומפורטת של הגנתו... כשם שלא ייתן בית המשפט רשות להתגונן, כשטענתו העובדתית של המבקש חסרת ממשות על פניה, או שהיא "הגנת בדים"...' (ע"א 594/85, בעמ' 722)..."

גם עתה, לאחר החקירה, לא הניח המבקש תשתית מפורטת לטענת אי-השלמת הבניה: לא הובאו ראיות כלשהן לביסוס הטענה; לא הובא כימות כלשהו להיקף העבודה שלא הושלמה ולשוויה; לא ניתן הסבר מניח את הדעת לכך, שכ-95% מהתמורה שולמה, ושלמעלה מכך שולם עוד סך 10,000 ₪ לאחר משלוח דרישה, אם אכן הטענה היא שהבניה לא הושלמה.

גם באשר לבניה הלא-חוקית הנטענת, לא הונחה כל תשתית עובדתית מפורטת לטענה: אמנם הוסבר שהדבר נודע רק לאחר שהשלד נמכר לצד ג', וזה העלה טענות, אולם לבד מכך שבתצהיר כלל לא נזכר שהשלד נמכר, הרי שגם לאחר החקירה נותר בית המשפט מגשש באפילה בכל הנוגע לטיב הטענה ופרטיה, מה נבנה לא חוקי, מדוע מדובר בעניין שבאחריות הקבלן (ולא, נניח, האדריכל, המפקח או המהנדסים השונים שמן הסתם הועסקו אף הם), ומהי העלות הנדרשת לתיקון הליקוי, ככל שהוא בר-תיקון.