תא"ק 33951-09-13 בנק מסד פתח תקווה 46185 נ' חנוכה ואח'

זו בקשה להפיכת נטל השכנוע עקב טענת "הודאה והדחה".

לטענת התובע, עילת התביעה כנגד הנתבעות נסובה סביב פרעון ערבותן של הנתבעות להלוואה שקיבלה החייבת (סימה חנוכה). הנתבעות לא כפרו בחתימתן על כתב ההתחייבות הנ"ל, ואף לא כפרו בגובה החוב, אלא טענו כי עקב הפרת חובת הגילוי של הבנק, לכאורה ועקב העובדה כי הבינו שכנגד ההלוואה קיימים לבנק חבויות ובטחונות בשיעור העולה על סכום ההלוואה, יש ליתן להן רשות להתגונן בפני התביעה ובעילה זו קיבלו רשות להתגונן. לטענת התובע מדובר בטענת הודאה והדחה קלאסית אשר מחייבת את הפיכת נטל השכנוע.

הנתבעות בתגובתן טוענות כי התובע הוא זה שמבקש להסתמך על תוכנו של המסמך שהן כפרו בתוכנו ובמצגים שנאמרו לגביו. והפסיקה בעניין קבעה כי צד אשר מסתמך על מסמך שלטענת הצד השני לא היה מלא/שלם ואף היו לגביו מצגים שונים , על הצד המסתמך להוכיח קיומו ותוכנו של המסמך. וטענת חוסר המסמכים ומצגי השווא יש בהם כדי להכחיש את אמיתות המסמך. משכך יש לדחות הבקשה.

התובע בתשובתו טוען כי טענות הנתבעות בתגובתן מנוגדות לפסיקה , וחוזר על הטענות בבקשה, כי הנתבעות אינן כופרות כי חתמו על כתב הערבות , ולא כופרות ב"שלמות" כתב הערבות כפי שמנסות לרמוז בתגובתן, וכל שטוענות הנתבעות כי הוטעו ע"י פקידת הבנק לחשוב כי הסיכון בחתימה על הערבות הוא אפסי.

לאחר עיון בבקשה תגובה ותשובה אני מחליט לדחות את הבקשה .

טענת "הודאה והדחה" היא טענה בה "הנתבע מודה בכל העובדות אשר להן טען התובע ואשר הולידו את החוב, אך מדיח את התביעה, כביכול, על ידי הוספת עובדות אחרות אשר בגללן נפקע החוב" (אליהו הרנון, דיני ראיות (מהדורה חמישית, חלק א, תשל"ט), עמ' 201 (להלן - "הרנון"); ראה גם: יעקב קדמי, על הראיות - הדין בראי הפסיקה, (מהדורה משולבת ומעודכנת, תשס"ד), עמ' 1530 (להלן - "קדמי"); יואל זוסמן, סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, בעריכת שלמה לוין, 1995), עמ' 320 (להלן - "זוסמן"); ע"א 642/61 טפר נ' מרלה, פ"ד טז, 1000, בעמ' 1004).

מקום בו טוען הנתבע טענת "הודאה והדחה", מוטל עליו הנטל להוכיח את העובדות אשר יש בכוחן, לטענתו, לפטור אותו מהתביעה, שכן הודה הוא בעובדות להן טען התובע, עובדות אשר מגבשות את עילת התביעה.

כדי שניתן יהיה להגדיר טענה של נתבע כטענת "הודאה והדחה", נדרש כי הנתבע יודה בכל העובדות המגבשות את עילת התביעה, אך יטען כי מכוחה של עובדה אחרת יש לפטור אותה מהתביעה. מקום בו הנתבע אינו מודה בכל העובדות המהוות את עילת התביעה, אין טענת ההגנה שלו נכנסת תחת ההגדרה של "הודאה והדחה"...

ראה: ת"א (י-ם) 6095/04 אהרון בלום נ' מאיר לוין ואח' [פורסם נבו]

בענייננו, והגם שהנתבעות אישרו בחקירתן כי חתומות על כתב הערבות. לא ראיתי כי יש הודאה בכל העובדות אשר טען התובע ואשר הולידו את החוב. טענת הנתבעות כי הוצגו בפניהן מצגי שווא, שיש בהם כדי להפר את חובות הגילוי המוטלות על התובע, ובכך לאיין את ערבותן לחוב. טוענות כי הוצג שבחשבון החייבת בטחונות העולים על סכום החוב, וכי התובע הסתיר נתונים ועובדות בעת העמדת ההלוואה והן בעת האחרונה, ולפיהם שוחררו ו/או הועברו מהבנק תכניות חיסכון ושיקים לידי מאן דהוא אחר, בנוסף טוענות כי אינן יכולות לבדוק את החוב הנטען כלפיהן (ס' 13 לתצהיריהן) ואני מקבל כי כמכלול, טענות ההגנה אינן בגדר "הודאה והדחה", המצדיקות הפיכת נטל השכנוע.