תא"ק 3368-05-13 אלמשלי נ' בן הרוש

לפניי בקשת רשות להתגונן בפני תביעה בסדר דין מקוצר.

התובע טען בכתב התביעה כי ביום 5/4/06 הלווה לנתבע, חברו, סכום של 46,000 דולר ארה"ב, אותם התחייב הנתבע להשיב לו תוך שנה ללא ריבית (הסכם בכתב יד, נספח א' לכתב התביעה). התובע טען כי הנתבע לא ענה לפניותיו החוזרות ונישנות לפרוע את החוב, כי ביום 29/3/12 שלח התובע לנתבע מכתב דרישה (נספח ב' לכתב התביעה) וכי בחודש אפריל 2012 שילם הנתבע על חשבון ההלוואה את הסך 58,000 ₪ בלבד. התביעה הינה בגין יתרת ההלוואה בסך 241,000 ₪.

הנתבע בבקשת הרשות להתגונן פרש גירסה עובדתית שונה לחלוטין, לפיה ההסכם העיקרי היה הסכם רכישת בית מגורים בנהריה ע"י הנתבע מאת החברה הקבלנית בתרים נכסים והשקעות בע"מ (שלאחר מכן שינה שמה ל-אתרים חברה לבניה ונכסים בע"מ)(להלן: "החברה"). התובע הינו בעל מניות בחברה, לטענת הנתבע הינו מכר שלו מעכו ולא "חבר ילדות", ולדברי הנתבע הסכם ההלוואה, נשוא כתב התביעה נועד להעביר חלק מתמורת המכר, שלא הוצהרה בעסקת המקרקעין, לידי התובע. לפיכך, טוען הנתבע, נחתמו ביום 4/4/06 חוזה רכישה וחוזה הזמנת שירותי בניה (נספחים 1 ו-2 לתצהיר), והוסכם כי התשלום, שלא בא לידי ביטוי בחוזים בסך 50,000 דולר ישולם באופן הבא: 4,000 דולר ששולמו במזומן ועוד 46,000 דולר תוך שנה, בהתחשב כי זה היה מועד סיום הבניה שהובטח. הנתבע טוען כי לפני הגעת הצדדים למשרד עו"ד אולשביצקי לחתימה על החוזים ביקש התובע והנתבע הסכים, והם חתמו בבית הנתבע על נספח א' לכתב התביעה, שנכתב ונוסח ע"י התובע. הנתבע מצהיר כי לא קיבל מאת התובע כל סכום בגין מסמך זה, אלא כאמור הוא נועד לעגן בכתב את התשלום הנוסף, עליו לא הוצהר בחוזה הרכישה, שנחתם אצל עו"ד. המבקש מחזק את טענתו בכך שכל מקורות מימון התשלום עבור הבית, מעל מיליון ₪ שולמו ממקור עצמי, ועל הבית לא רשומה משכנתא.

המבקש טוען ששילם את כל התשלומים שהתחייב לשלם בחוזים ומחוצה להם, 105,000 ₪ כולל מע"מ עבור המגרש, 684,000 ₪ כולל מע"מ עבור שירותי הבניה, ו-46,000 דולר, כאמור בנספח א' לכתב תביעה. הנתבע פירט כי לאור חשש ממצבה של החברה, ביצע את התשלומים בצ'קים, והציג צילומי צ'קים המסתכמים בסך 1,188,030 ₪ (נספח 3 לתצהיר). עוד מציין הנתבע כי שילם לזכות החברה שני תשלומים נוספים: 55,000 ₪ בשווי טנדר שהעביר לחברה ו-30,000 ₪ שהעביר במזומן לשותפו של התובע בחברה, מר נאזם ספיה. כמו כן טוען הנתבע כי החברה לא עמדה בהסכם ולא מסרה לו את הבית מושלם ובמועד, ועל כן קיבל את החזקה לידיו, השלים חלק מהעבודות בעצמו, והיה אמור להיות מזוכה ע"י החברה בסך 132,000 ₪. לאחר כל זאת טוען הנתבע כי לאחר תחילת המגורים בבית התגלו תקלות בבניה, שבוצעה ע"י החברה, ולפי חוות דעת מומחה תיקונם צפוי לעלות 189,892 ₪ (חוות דעת מהנדס מיום 17/5/10, נספח 4 לתצהיר). הנתבע מציין כי עקב ידיעתו על הבעיות הרבות בחברה, והתביעות הרבות, שהוגשו נגדה, נמנע הוא מלהגיש תביעה נגדה.

עוד מציין הנתבע כי לא שילם סכום של 58,000 ₪ בחודש אפריל 2012, אלא מדובר בנסיון של התובע להציג החזר הלוואה ולהאריך את תקופת ההתיישנות. לאימות טענה זו צירף המבקש לתצהיר תוצאת בדיקת פוליגרף (נספח 5 לתצהיר).

כזכור בעניין בדיקת הפוליגרף הוגשה בקשה מטעם התובע להוציאה מהתיק, ניתנה החלטה, הוגשו בקשות רשות ערעור (רע"א (מחוזי חיפה) 66833-10-13 ורע"א 7764/13) ונדחו, ובתום ההחלטה אתייחס לעניין, כפי שהומלץ ע"י כב' השופט רובינשטיין בסעיף ז' לפסק דינו מיום 3/12/13.

טענות הנתבע הינן בתמצית: העדר יריבות, חוזה פסול, התיישנות, שיהוי, תשלום מלוא התחייבויותיו לפי החוזים והפרת החוזה ע"י המשיב והחברה שבבעלותו.

בדיון לפניי ביום 24/4/14 נחקר הנתבע ארוכות אודות תצהירו, חזר על כל טענותיו, חידד וחיזק אותן. הנתבע נשאל על התשלומים שביצע לחברה, ואמר שהחברה החלה את הבניה רק כשנה לאחר המועד בו התחייבה, וכי הוא שילם גם לפני תחילת הבניה וגם אחריה, ולא קיבל קבלות. הוא פירט כי הגיש למס הכנסה דיווחים על כל התשלומים ששילם לפי צילומי הצ'קים, כי לא עמד על קבלת קבלות מהחברה, כי שילם לשותפו של התובע, מר ספיה במזומן כחודש לאחר החוזה וכחודשיים שלושה לפני שהחלה חרושת השמועות על החברה.

לטענות ב"כ הצדדים בסיכומים אבהיר ראשית, כי אני דוחה את טענות ב"כ התובע לפיהן אי התייצבות עורכי חוות הדעת ההנדסית ובדיקת הפוליגרף לחקירה נגדית, פועלת לרעת הנתבע. הכלל הינו הפוך ועל ב"כ התובע, לו רצה לחקור בהליך הביניים מי מהמצהירים, שאינו בעל דין, היה להודיע לחברו כי הוא מבקש לעשות כן (תקנה 522(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984). משלא עשה כן ולא טען כי עשה כן, פטורים היו עורכי חוות הדעת מלהתייצב לדיון.

שנית, המבקש הצהיר על האמור בחוות הדעת, ואין מדובר בהפנייה סתמית. המבקש לא נשאל על איזו מחוות הדעת, וטענותיו העצמאיות, המבוססות עליהן: העובדה שלא שילם 58,000 ₪ באפריל 2012 (סעיף 48 לתצהיר) והעובדה שבעבודות הבניה נתגלו ליקויים, שעלותם הוערכה בסכום 189,892 ₪ (סעיפים 41-44 לתצהיר), נשארות בעינן.