תא"ק 3346-03-14 מג'לס אלאסכאן נ' חמאדה ואח'

לפניי בקשת רשות להתגונן.

1. התביעה נסבה על טענת התובעת, שהיא חברה שהתאגדה בישראל, בדבר הלוואה שהועמדה לנתבע 1 בהתאם להסכם הלוואה שנעשה עמו ושהנתבע 1 לא עמד, לפי הטענה, בהתחייבותו לשלם את התשלומים על חשבון ההלוואה במועדם. הנתבעים 2-4 ערבו להתחייבויות הנתבע 1 בהתאם להסכם ההלוואה.

    

2. בבקשה למתן רשות להתגונן טענו הנתבעים להעדר יריבות. בהקשר זה טענו כי ההלוואה ניתנה מכספיה של עמותה פלסטינית בשם "מג'לס אלאסכאן אלפלסטיני" וכי היא הגורם מולו התקשרו. אלא שעיון בבקשה ובתצהירים שהוגשו בתמיכה לה מגלה כי בפועל לא חלקו הנתבעים על כך שהתקשרו עם התובעת עצמה, וכל שטענו בהקשר זה הוא שהתובעת – החברה שהתאגדה בישראל – שימשה אך כזרועה הארוכה של העמותה הפלסטינית. לפי הטענה, הנתבע 1 הפסיק לשלם את התשלומים המגיעים בהתאם להסכם ההלוואה בשנת 2009 וזאת על רקע מחלוקת שהתגלעה בין התובעת לבין העמותה הפלסטינית, שלאורה קמה, לפי הטענה, אי בהירות ביחס לגורם שלו יש לשלם את הכספים. הנתבעים 2-4 העלו טענות שעניינן התקיימות התנאים לדרוש מהם – כערבים – את פירעון ההלוואה.

    

3. סמוך לאחר הגשת התביעה הגישו הנתבעים תובענה על דרך של טען ביניים (ה"פ (שלום-י-ם) 8771-05-14). תובענה זו נמחקה ביום 22.1.15 לאחר שהנתבעים לא פעלו להפקדת הסכומים שנקבעו שם בקופת בית המשפט.

    

4. סמוך לאחר מכן נקבע דיון בבקשה למתן רשות להתגונן וזאת ליום 19.2.15. הנתבעים לא התייצבו לדיון. בסיום הדיון ביקשו הצדדים לאפשר להם למצות את המגעים ביניהם. משלא הוגשה הודעה מעדכנת במועד שנקבע ואף זמן מה לאחר מכן, ובהמשך להחלטה מהדיון, ניתנת החלטה זו.

    

5. אף שניתן היה לדחות את הבקשה מחמת אי התייצבותם של הנתבעים לדיון, ראיתי לדון בטענות שהועלו בבקשה למתן רשות להתגונן וליתן החלטה על יסוד מכלול הטענות.