תא"ק 33246-05-16 בית הידידים - בני ברק (1992) בע"מ נ' אמיר אורן

בפני בקשת רשות להתגונן

1. עניינה של התביעה שהוגשה בסדר דין מקוצר, הוא הפרת חוזה בין הנתבע לבין התובעת, במסגרתו רכש הנתבע בנין שלם בן 11 דירות, בשווי של 12,125,000 ₪.

2. הסכם הרכישה נחתם ביום 12/11/15, כאשר התשלום האחרון בסך 6 מיליון ₪ בתוספת מע"מ אמור היה להיות משולם כנגד המסירה ביום 15/1/16.

3. הנתבע שילם סכומים אלו בתשלומים על פני חמישה חודשים, כאשר היתרה האחרונה בסך 400,000 ₪ שולמה לאחר הגשת התביעה. בעת שביצע הנתבע את העסקה הוא הצהיר בפני התובעת שהוא מתכוון לשמש נאמן לרוכשים עתידיים של הדירות, אולם זהותם של הנהנים לא היתה ידועה במועד העסקה. מהמסמכים שצרף עולה כי אלו גובשו על ידו במהלך חודש דצמבר 2015, ולכן טוענת התובעת כי בעל הדין הראוי מבחינתה הוא הנתבע שחתום על ההסכם והתחייב כלפיה.

4. הנתבע מודה בביצוע התשלומים באיחור, אך טוען כי כל האיחורים למעט האחרון נמחלו לו. מדובר בשלב זה בטענה בע"פ נגד מסמך בכתב, שהוכחתה לא פשוטה, יחד עם זאת, בשלב של בחינת הבקשה לרשות להגן לא בוחנים את מהימנות טענות המבקש. ראו ע"א  1266/91 קרן נ' בנק איגוד לישראל בע"מ, פ"מ מו(4) 193, 196 (1992); וכן זוסמן, בעמוד 678).

    

5. הנתבע טוען עוד כי נפלו פגמים בתכנון המבנה והתעוררו קשיים במימון העסקה באמצעות קבלת משכנתאות מבנקים. התובעת התייחסה בהרחבה לכל אחת מהטענות ובהחלט יתכן כי כל הטענות תדחנה בסופו של יום, ואף על פי כן, יש ליתן להן סיכוי להתברר. אותו הדבר לגבי הטענה בדבר הפחתת הפיצוי המוסכם. הסיכוי שביהמ"ש יתערב ויפחית את שיעורו, קטן ככל שיהיה, עדיין קיים, הכל בהתאם לנסיבות העסקה ואומד דעתם של הצדדים. למעשה, סכום הפיצוי המוסכם הוא כל התביעה העדכנית – 1,225,000 ₪, המהווים 10% מסכום העסקה כולה.

   הדין הנוהג

6. בית המשפט יסרב להעניק לנתבע רשות להתגונן רק אם ברור על פניו ונעלה מספק כי אין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו [ע"א 6514/96 חניון המרכבה חולון בע"מ נ' עיריית חולון, פ"ד נב(1) 390, 400 (1999).

   החובה המוטלת על הנתבע במסגרת בקשת הרשות להתגונן הינה לאשר את טענתו בתצהיר; משעשה כן, על השופט הדן בבקשה להניח כי טענתו הינה טענת אמת, כך שאם מגלה התצהיר הגנה אפשרית, ולו בדוחק, תינתן לנתבע רשות להתגונן [ע"א 9654/02 חב' האחים אלפי בע"מ נ' בנק לאומי לישראל, פ"ד נט(3) 41, 46 (2004)].

7. כאשר סיכויי ההגנה אינם גבוהים, רשאי ביהמ"ש להתנות הרשות להתגונן בתנאים (תקנה 210 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984), וכך אעשה גם במקרה זה, בו הגבול בין הגנתו של הנתבע לבין "הגנת בדים" הוא דק.