תא"ק 32986-11-14 עיריית חיפה נ' ג'באלי

בעניין: בקשת רשות להתגונן

1.ביום 16/11/14 הגישה התובעת נגד הנתבע תביעה בסדר דין מקוצר על סך 57,244 ₪ בגין חיובי ארנונה עבור הנכס ברח' עבאס 73 בחיפה לתקופה מיום 1/1/06 עד 1/3/14. לכתב התביעה צורפו מסמכים מהם עולה כי הנתבע הוא המחזיק הרשום בנכס בספרי עירייה נכון למועד הגשת התביעה ומיום 1/10/91, כאשר קודם לכן היה הנתבע מחזיק יחד עם רגאן גבלי. כמו-כן צורפו לתביעה תדפיסי מצב חשבון ארנונה לשנים 2006, 2013 ו – 2014 ומכתב התראה מיום 14/9/14.

2.ביום 18/12/14 הגיש הנתבע בקשת רשות להתגונן. הנתבע טען כי לא קיבל את מכתב ההתראה. הנתבע טוען כי על חלק מרכיבי התביעה חלה התיישנות, כאשר הכוונה לחיובי ארנונה עד חודש 11/07. נטען כי הנתבעת השתהתה בהפעלת הליכי הגבייה כאשר פעלה לראשונה בחלוף כמעט 9 שנים וכך גרמה לו נזק המתבטא בתפיחת החוב ובקושי להתנגד לתביעה. הנתבע טוען כי עזב את הנכס נשוא התביעה אשר רשום על שם הוריו , ביום 19/12/05 בשל סכסוך בינו לבין אשתו אשר הוביל בסופו של דבר לגירושין. הנתבע טוען כי במועד העזיבה שלח מכתב בפקס למחלקת הארנונה ומצרף את המכתב וכן אישור משלוח בפקס. במסגרת אותו מכתב הודיע הנתבע למחלקת הארנונה של התובעת כי ישאיר את הנכס לבני משפחתו ולגרושתו ועבר להתגורר עם בת זוגו ברח' חסן שוקרי 15 בחיפה.

3.ביום 21/1/15 הגישה התובעת תגובה מפורטת לבקשה הנתמכת בתצהירה של גב' יעל סודרי, רפרנטית באגף אכיפת הגבייה בעיריית חיפה (להלן: "יעל"). התובעת טוענת כי נקטה נגד הנתבע בהליכי גבייה מינהליים על פי פקודת המיסים גבייה בשנים 2008 עד 2013 אשר כללו עיקולי בנקים, ניסיון לעיקול מיטלטלין ועיקול רכב. נטען כי כיוון שחלק מהעיקולים נרשמו לא ייתכן שהנתבע לא ידע על הליכי הגבייה. נטען כי על פי הפסיקה היה על הנתבע להגיש עתירה מינהלית תוך 45 יום ממועד תחילת הליכי הגבייה ומשלא עשה כן יש לראותו כמי שלא העלה את טענת ההתיישנות בהזדמנות הראשונה ואין לאפשר לו להעלותה כעת. עוד נטען כי טענת "איני מחזיק" של הנתבע מצויה בסמכותם הייחודית של מנהל הארנונה וועדת הערר. נטען כי לא התקיים במקרה שלפנינו החריג המאפשר להעלות טענה שכזו במסגרת בקשת רשות להתגונן תוך עקיפת המועדים הקבועים בחוק הערר להגשת השגה תוך 90 יום ממועד קבלת הדרישה לתשלום. התובעת מכחישה כי המכתב של הנתבע משנת 2005 נשלח והתקבל כיוון שמעולם לא נרשם מחזיק אחר בנכס פרט לנתבע עצמו. התובעת מדגישה את תכלית ההוראות בעניין הודעה על חדילה מהחזקה שהינה להקל על העירייה מתוך הכרה בכך שהנטל של בדיקה אקטיבית באשר לזהות המחזיק בכל נכס, הוא גזרה שהרשות המקומית לא תוכל לעמוד בה.

4.תגובה זו הומצאה לב"כ הנתבע ביום 25/1/15 אך ב"כ הנתבע לא מצא לנכון להשיב לאמור בה במועד שנקבע (תוך 20 יום ממועד קבלתה) ועד עצם היום הזה. לאור האמור בהחלטתי מיום 22/2/15 התיק בשל למתן החלטה על בסיס החומר המצוי בתיק.

5.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי יש ליתן לנתבע רשות להתגונן בכפוף להפקדת 5,000 ₪ בקופת בית המשפט בשל חוסר פירוט מספיק של טענות ההגנה כפי שיפורט להלן.

6.הצגת עמדת הפסיקה בכל הנוגע להעלאת טענת "איני מחזיק", במסגרת בקשת רשות להתגונן במקרה בו ננקטו הליכי גבייה מינהליים במסגרת תגובת התובעת , אינה מדוייקת. בע"א (מחוזי ירושלים) 21264-07-13 סקר בית המשפט המחוזי את פסיקת בית המשפט העליון בכל הנוגע לגדר המקרים בהם יתיר בית המשפט להעלות טענת "איני מחזיק" במסגרת התגוננות מפני תביעה אזרחית בבית המשפט. בית המשפט המחוזי הגיע למסקנה כי הגדרת המקרים בהם יתיר בית המשפט להעלות טענה כשזו, נותרה ללא מענה ברור בפסיקת בית המשפט העליון. נמצא כי יש לראות בטענת איני מחזיק טענה בעלת מעמד מיוחד שכן טענה זו כופרת בעצם החיוב להבדיל מגובהו ומכאן ההצדקה לאפשר יתר גמישות בהעלאתה במסגרת התגוננות מפני תביעה אזרחית. באשר לטענה זו, אין לישם את הכלל המתיר להעלות רק טענות עקרוניות או בעלות חשיבות כללית במלוא חומרתו אחרת לא תהייה נפקות להוראת סעיף 3(ג) לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) תשל"ו – 1976. השיקולים שעל בית המשפט לשקול הם מידת מודעותו של האזרח להליכי ההשגה המינהליים וכן מידת הפגיעה ועיוות הדין שייגרמו לאזרח מחסימת דרכו לערכאות השיפוט הרגילות.

7.במקרה שלפניי התמונה בכל הנוגע למידת המודעות של הנתבע להליכי ההשגה, נותרה מעורפלת לאור בחירתו של הנתבע להתעלם משאלה זו חרף היותו מיוצג במסגרת הבקשה וכן לאור בחירתו להימנע מלהשיב לאמור בתגובה בעניין זה. גם בכל הנוגע למועד בו נודע לראשונה לנתבע על הליכי הגבייה המינהלית, בחר הנתבע שלא להתייחס למסמכים הרלבנטיים אשר צורפו לתגובה ומלמדים לכאורה על ידיעה מוקדמת ממועד הידיעה הנטען במסגרת הבקשה. חוסר פירוט זה ייזקף לחובתו של הנתבע לאור חובת הפירוט המוטלת על מבקש רשות להתגונן ויש בו בנסיבות הענין כדי להצדיק התניית מתן הרשות להתגונן בהפקדה .

8.באשר למידת הפגיעה ולעיוות הדין שייגרמו לנתבע, על בסיס החומר המצוי בתיק, נראה כי הנתבע איחר את המועד להגשת השגה או עתירה מניהלית ולכן אין טעם מעשי להפנותו לאפיק זה. סגירת דלתות בית המשפט בפניו במצב זה מונעת בחינת טענותיו לגופן אף שעל פני הדברים נראה כי אינן חסרות סיכוי. המצהירה מטעם התובעת אינה טוענת כי היא היתה האחראית באופן אישי על קבלת פקסים למס' הפקס אליו נשלחה הודעת החדילה בסוף שנת 2005 על ידי הנתבע. יעל אף אינה טוענת כי ביצעה בדיקה מול העובד או העובדת הרלבנטית לעניין זה טרם הגשת תצהירה. המסקנה הלוגית המופיעה בתצהיר של יעל, היא בבחינת הנחת המבוקש. דהיינו , נטען כי כיוון שהעירייה לא עדכנה מחזיק אחר, בהכרח עולה כי הנתבע לא הגיש הודעה בדבר חדילה מהחזקה. במצב דברים שכזה בהחלט ייתכן כי יתברר בהליך משפטי מלא שהודעת החדילה התקבלה אצל התובעת אך משום מה לא מצאה את ביטויה בעדכון פרטי המחזיק בספרי העירייה מטעמים הנעוצים בתובעת .