תא"ק 32965-05-16 חאג יחיא נ' חאג' יחיא ואח'

בפני בקשה לביטול פסק-דין שניתן בהעדר התגוננות. סכום התביעה קרוב למיליון ₪, ונשען על הסכם הלוואה, ופסק-הדין ניתן ביום 6.7.2016. המבקשים הם הנתבעים 2-4 בתביעה שהגישה המשיבה נגד עלי חאג' יחיא (להלן – "הנתבע") ונגדם. הנתבע והמבקשת 1, שהיא אשתו, הם הלווים על פי הסכם ההלוואה, והמבקשים 2-3 הם הערבים להלוואה. הנתבע הגיש בקשת רשות להתגונן ביום 4.7.2016, אולם יתר הנתבעים לא הצטרפו אליו (הגם שבבקשה עצמה יש התייחסות עקיפה גם להם, כנהנים אפשריים ממנה).

נזכיר את העקרונות הבסיסיים המנחים את בית המשפט בבואו לדון בבקשה לביטול פסק-דין שניתן בהעדר התגוננות: בהנחה שאין חולק על מסירתו כדין של כתב התביעה, ועל חלוף המועד הקבוע להגשת בקשת רשות להתגונן, ולפיכך – על כך שבעצם מתן פסק-הדין לא נפל פגם; הרי שביטול פסק-הדין נתון לשיקול דעתו של בית המשפט, אשר ישווה לנגד עיניו שני שיקולים אלה: מדוע לא התגונן הנתבע, ומה טיב הגנתו (כשלשיקול השני ניתן לרוב משקל רב יותר).

עוד נזכיר את עיקרי הנטען בכתבי הטענות שהוגשו עד כה לתיק: כתב התביעה מתאר הלוואה בסך 705,000 ₪, שנטלו הנתבע ואשתו מהמשיבה בשנת 2015, בערבות המבקשים 2-3. צורף הסכם הלוואה מאותו תאריך (כשבשוליו אישור עורך-דין לפיו כל הצדדים חתמו בפניו, לאחר שהבינו את תוכן ההסכם) – הלוואה שאינה נושאת ריבית (למעט ריבית פיגורים) או הפרשי הצמדה, ושאותה על הלווים להחזיר בתשלומים שונים המפורטים שם. עוד מתואר בכתב התביעה, כי הלווים פרעו 110,000 ₪ בלבד מסכום ההלוואה. בהסכם נקבעו הוראות בדבר פיצוי מוסכם במקרה של הפרה, ומכאן סכום התביעה.

בבקשת הרשות להתגונן שהגיש המבקש 1 הוא מתייחס להלוואה בסכום אחר ומתקופה אחרת – למעשה: 3 הלוואות בסך מצטבר של 350,000 ₪, שנלקחו לדבריו בשנת 2012, בריבית נשכנית באופן קיצוני (6% ומעלה לחודש). מחד גיסא, ההלוואה עצמה מתוארת, מבלי לנקוט בלשון מפורשת, כמעין השקעה של המשיבה אצל הנתבע (נכתב שם, שמצבו הכלכלי של הנתבע היה איתן, והוא לא נזקק להלוואות, בעוד המשיבה חפצה "להפעיל" את הכסף שהיה ברשותה). עוד הוא מתייחס להחזרים בסך כ-380,000 ₪ שביצע. אולם מאידך גיסא, הנתבע מסביר, כי משתפח החוב, נאלץ, תחת לחצים ואיומים, לחתום על הסכם ההלוואה משנת 2015, אותו לא הבין על בוריו, לרבות סוגיית הפיצוי המוסכם. הנתבע מבסס את עיקר טענותיו על תחולת החוק להסדרת הלוואות חוץ בנקאיות על ההלוואות המפורטות בבקשה. הנתבע גם כותב, שהוא מבקש שטענותיו יחולו גם לגבי יתר הנתבעים (דהיינו: המבקשים).

הבקשה רצופה כשלים, אליהם מתייחסת גם המשיבה בתגובתה.

ראשית, לא צורף לה תצהיר כדין. אמנם, צורף תצהיר, אך זהו תצהירו של הנתבע, ולא של מי מהמבקשים; ולמעלה מכך, מדובר בתצהיר ערוך על דרך ההפניה, בניגוד לאופן בו יש לערוך תצהירים בתמיכה בבקשות. כשל זה לא תוקן גם לאחר שהמשיבה התייחסה לכך בתגובתה.

שנית, אין בבקשה הסבר של ממש לכך שהמבקשים לא טרחו להגיש בקשת רשות להתגונן, למעט אמירה כללית (שכזכור, לא נתמכה על ידי תצהיר שלהם) שסמכו על כך שהבקשה של הנתבע תספיק.

שלישית, אין בבקשה הצגה מסודרת של טענות ההגנה, למעט התמקדות בשאלת תחולת החוק להסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, והתייחסות לאנומליה שתיווצר, אם יישאר פסק-הדין על כנו, נגד הערבים להלוואה ונגד אחד הלווים, בעוד הלווה העיקרי ממשיך לנהל את הגנתו ועשוי לצאת פטור מתשלום כלשהו.

נקודה אחרונה זו היא המטה, בעיני, את הכף לטובת שקילה אוהדת של הבקשה, חרף כל כשליה, וחרף זאת שעל פי עיקרו של דין – דינה להידחות.