תא"ק 32463-04-16 בנק הפועלים בע"מ נ' שמרוך ואח'

מונחת לפניי בקשת רשות להתגונן.

1.כנגד המבקשים הוגשה ביום 18.4.16, תובענה בסדר דין מקוצר על-סך 83,969 ₪, בגין חוב נטען שמקורו בהסכם הלוואה, משכנתא, אשר ניטלה על-ידי המבקשים בשנת 1996. ביום 24.7.16, ניתן פסק-דין בהעדר הגנה. ביום 22.9.16 הוגשה בקשה לביטול פסק-הדין. ביום 3.4.17 התקיים דיון בבקשת הביטול וביום 13.4.17, ניתנה החלטה שלפיה פסק-הדין מבוטל.

2.טענות המבקשים נשענות על שני אדנים מרכזיים. האחד, כי המסמך אשר נחזה להיות כזה שנחתם על-ידם ביום 28.8.1996, שלפיו שיעור הריבית גבוה מזה שהוסכם בהסכם ההלוואה מיום 8.7.1996, איננו אותנטי אלא מזויף (להלן: "הסכם הריביות"). השני, כי שולמה עד היום ריבית ביתר, באופן המעמיד את המבקשים ביתרת זכות אל מול המשיב. לתמיכה בכך, הגישו המבקשים לתיק בית המשפט חוות-דעת מומחה שהינו חשבונאי ויועץ מס, ממנה עולה כי הפער בין שיעורי הריבית הוביל לתוצאה שלפיה המבקשים נמצאים ביתרת זכות אל מול המשיב (להלן: "חוות-הדעת"). טענה נוספת נוגעת לכך שיש לראות בתשלומים ששולמו עבור ביטוח המשכנתא, כחלק מתשלומי פירעון המשכנתא ויש לזקוף אותם על חשבון חוב המשכנתא.

3.מנגד, מבקש המשיב לדחיות את הבקשה. לטענתו, המבקשים לא העלו טענות כגון דא בעבר, לא פנו מעולם בנושא הריביות והן הועלו עתה לראשונה ללא פירוט מספק וללא תמיכה באסמכתאות. עוד נטען כי המבקשת 2 נמנעה מהגשת תצהיר. ביחס לחוות הדעת נטען כי זו אינה מפורטת דיה ועל כן יש לדחות את טענות המבקשים.

4.בדיון אשר התקיים לפניי נחקרו המבקש והמומחה, מר אבישי ורטהים והצדדים סיכמו טענותיהם בעל-פה.

5.לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על צורפותיהם, ומשעתי את הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין בקשת הרשות להתגונן – להתקבל.

תביעה בסדר דין מקוצר מעמידה את הנתבע לפני משוכה דיונית טרומית, בדמות הצורך בקבלת רשות להתגונן. הרשות להתגונן תינתן כל אימת שמועלית טענת הגנה אפשרית, המצדיקה בירור משפטי. אין צורך שהנתבע יוכיח שלהגנתו סיכוי טוב להתקבל, אלא די בכך שאם תתקבל הגרסה כמהימנה בעתיד, אזי קיים סיכוי כלשהו. רוצה לומר, כי גם מי שההגנה שבפיו דחוקה וסיכוייו לדחיית התביעה נגדו קטנים, יקבל מתן רשות להתגונן. במסגרת הדיון בבקשה למתן רשות להתגונן אין בית המשפט רשאי לקבוע עובדות או לקבוע מהימנות עדויות ואף טענה שהעלה הנתבע בעל-פה כנגד מסמך בכתב יכולה כאמור לבסס הגנה לכאורה (ראו יואל זוסמן סדרי דין אזרחי (מהדורה שביעית) 675-676, 678). הואיל ובשלב הדיון בהתנגדות בית המשפט יוצא מנקודת הנחה שהאמור בתצהירו של המבקש אמת והואיל ואין פוסלים טענה מטעמים שבהוכחה, הרי שלמבקשת טענת הגנה לכאורה בפני התביעה, ועל כן יש מקום לקבל את ההתנגדות. אשר על כן, ככל שהנתבע הציג הגנה לכאורה יש ליתן לו רשות להתגונן ואין לבדוק כיצד יצליח להוכיח את הגנתו או מהו טיב ראיותיו (ראו: ע"א 3374/05 אליהו אוזן נ' בנק איגוד לישראל בע"מ (1.5.2006)).

ודוק; רק כאשר אין בפי הנתבע כל טענה הראויה להתברר, קרי, בפיו "הגנת בדים", כי אז דין בקשתו להידחות. נטל ההוכחה המוטל על הנתבע בשלב זה הינו מצומצם ביותר ואין הוא חייב להראות כאמור כיצד יוכיח את הגנתו, ולאפשר לו את יומו בבית המשפט.

6.דומה כי די בכך שבוטל פסק-הדין אשר ניתן בהעדר הגנה, תוך כדי הקביעה "די במסמך זה (חוות דעת המומחה, א.מ.) כדי להקים את ההגנה הלכאורית הנדרשת לבקשה לביטול פס"ד", על מנת לקבל את בקשת הרשות להתגונן. תוצאה אחרת תוביל למצב אבסורדי של החלטות סותרות ללא טעם ממשי להבחנה ביניהן. ברי כי טענה שיש בה די על מנת לשכנע את בית המשפט כי קיימת הגנה אפשרית לצורך בקשה לביטול פסק-דין, יפה דיה גם לבקשת רשות להתגונן, כשבזהירות המתבקשת ניתן אף לומר, שהרף בה בבקשת הרשות להתגונן, אף נמוך מזה העומד בבסיס ביטול פסק דין שנפסק בהעדר שלא על בסיס חובה מהצדק אלא על בסיס שיקולי בית המשפט.

7.לגופו של עניין, הרי שלטענת המומחה בחקירתו, שילמו המבקשים לביטוח משכנתא ביתר, בעקבות כך שהסכום המבוטח, בשלב כלשהו, היה גבוה מהסכום שנותר לסילוק. טענה זו ראויה לבירור. כל שכן, לא כל החומר הרלבנטי הועבר לידי המומחה, אלא באופן חלקי בלבד.