תא"ק 32398-01-15 מועצה אזורית מודיעין נ' ש.ב.ד שעשועים בע"מ ואח'

לפניי בקשת רשות להתגונן מפני תביעה לתשלום חובות ארנונה בגין נכס שהיה בבעלות המבקשת 1 (להלן: "החברה"). המבקשת 2 (להלן: "בן-דוד") היא בעלת המניות היחידה בחברה, והתביעה הוגשה נגדה מכוח הוראות סעיף 8 (ג) לחוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב), תשנ"ג – 1993 (להלן: "סעיף 8 (ג)").

המבקשות שתיהן מעלות טענות בדבר היקף החוב, תחשיבי הריבית ועצם ידיעתן על היקף הארנונה, ואף טוענות כי החל ממועד מסוים (אוקטובר 2011 ביחס לנכס אחד ואפריל 2012 ביחס לנכס אחר) חדלו להחזיק בנכס. עם זאת, לא נטען כי הודעה על שינוי ההחזקה בנכסים נמסרה לתובעת. בן-דוד אף מעלה טענה כי לא קמו התנאים הקבועים בסעיף 8 (ג) לשם חיובה בחובות החברה באופן אישי.

בפתח הדברים אציין, כי בן-דוד לא הגישה תצהיר לתמיכה בבקשת הרשות להתגונן, והמצהיר שתצהירו צורף הוא בנה, אשר לטענתו – ניהל את החברה בפועל. כפי שציינתי כבר בהחלטתי בת"ת 57807-03-14 סגול שיווק והשקעות בע"מ נ' שמאי (להלן: "עניין סגול השקעות", אף שקיימת אפשרות להגיש תצהיר על ידי מי שאינו המבקש, בעיקר אם העובדות ידועות למצהיר ואינן ידועות למבקש, מן הראוי להגיש תצהיר – ולו מצומצם בהיקפו – של המבקשת עצמה, שתבהיר כי הפרטים אינם ידועים לה. כך הוא בעיקר מקום שבו המבקשת נתבעה באופן אישי, מכוח טענה כי נטלה לכיסה נכסים מנכסי החברה. כפי שציינתי בהחלטתי בעניין סגול השקעות, אף שלאור ההלכות המרחיבות לעניין רשות להתגונן, ספק בעיניי אם ניתן לשלול את מתן הרשות להגן על יסוד העדר תצהיר המבקשת עצמה, בוודאי ניתן לתת להיעדרו של תצהיר כאמור משקל בעת בחינת סיכויי ההגנה לגופה, לעניין חיוב בהפקדה.

עיון בתצהיר החברה, שהגיש בנה של בן-דוד, מלמד כי הטענות המועלות בו הן כוללניות, סתמיות, ואינן מגובות בכל אסמכתא או טענה. כך, למשל, מסתפק המצהיר בטענה כי חיובי הארנונה הם "מופרחים" (כך במקור, וראו סעיף 8 לתצהיר) מבלי להציג כל תחשיב חלופי – לא לעניין קרן חוב הארנונה ולא לעניין חישובי הריבית וההצמדה. לעניין טענת המבקשות בדבר העדר המצאה של דרישות התשלום – גם טענה זו היא מוקשית בעיניי: בעל עסק אמור לדעת כי הוא נדרש לשלם חיובי ארנונה, והעובדה שלא נשלחה לו דרישת תשלום היא סיבה מצוינת לפנות לרשות המקומית ולבדוק מדוע לא נשלחה דרישת תשלום – אך בוודאי אינה יכולה להיחשב טעם מניח את הדעת שלא לשלם מס המוטל על פי חוק.

מכאן שסיכויי ההגנה לגופה, בעיקר לאור הגרסה הכוללנית והסתמית, שאינה נתמכת בבדל ראיה, ומבוססת כולה על טענות כלליות, אינם גבוהים, ולמעשה, הם עולים כדי "ספק הגנת בדים", אשר גם אם ניתן ליתן רשות להתגונן בגינה, יש לחייב את המבקשות בהפקדה כספית כתנאי למתן הרשות להתגונן.

לעניין חיובה האישי של בן-דוד, עיון בדוחות הכספיים אינו מסיר את החשש הנטען להברחת נכסי החברה, וזאת בעיקר לנוכח התנודות הגדולות בהון החברה. עם זאת, כאמור, אין צורך לעסוק בשלב זה ביכולתה של בן-דוד להוכיח את טענתה.

אשר על כן, ובהתאם לסמכותי לפי תקנה 210 לתקנות סדר הדין האזרחי, אני מורה כי הבקשה למתן רשות להתגונן תתקבל בכפוף להפקדת סך של 20,000 ₪ בקופת בית המשפט, במזומן או בערבות בנקאית עצמאית, צמודת מדד וללא הגבלת תאריך, בנוסח המקובל במזכירות בית המשפט.

הסכום יופקד לא יאוחר מיום 8.3.2016, ועם הפקדתו יגישו המבקשות הודעה על ההפקדה לבית המשפט. לא יופקד הסכום, או לא תוגש הודעה במועד – תידחה בקשת הרשות להתגונן, והתובעת תהיה רשאית ליטול פסק דין על מלוא סכום התביעה.

תזכורת פנימית ליום 9.3.2016.

ניתנה היום, כ"ח שבט תשע"ו, 07 פברואר 2016, בהעדר הצדדים.