ו' נ' דואני ואח'

לפני תביעה, שעילתה בהוראות המגבילות גביית שכר טרחה בחוק נכי רדיפות הנאצים, תשי"ז-1957 (להלן: "החוק"), ועניינה בשאלה האם התובע זכאי להשבת שכר טרחה שלטענתו שילם ביתר לנתבעות 1 ו-2.

רקע עובדתי

התובע, מר י.ו.(להלן: "ו"), נכה בשיעור 100%, הוכר כניצול שואה יוצא לוב. בשנת 2001 פנה התובע לנתבעת 1, הגב' רחל דואני (להלן: "דואני"), הפועלת בתחום ההכרה ביהודים יוצאי לוב כניצולי שואה, אשר היא בעלת המניות בנתבעת 2 (להלן: "דואני בע"מ"), בבקשה לסייע לו להגיש תביעה למשרד האוצר לפי החוק (להלן: "הרשות המוסמכת").

בשנת 2002, דחתה הרשות המוסמכת את תביעתו של ו', עובדה אותה גילה ו' לטענתו בדיעבד בשנת 2009 לאחר שפנה לעו"ד אשר פדלון (להלן: "עו"ד פדלון") בבקשה להמשיך לטפל בתביעתו לאחר שהקשר עם דואני נותק לשיטתו.

בשנת 2009, הגיש עו"ד פדלון ערר מטעם התובע לוועדת העררים, ובמהלך שנת 2010 חודש הקשר בין ו' לדואני אשר יעצה לו להעביר את עניינו לטיפולו של הנתבע 3, עו"ד דוד ידיד (להלן: "עו"ד ידיד") וטענה כי בכך יזורז הטיפול בעניינו.

ביום 18.7.2010 לאחר חקירת ו' וסיכום טענות הצדדים התקבל הערר, וביום 21.10.2010 הודיעה הרשות המוסמכת לו' כי תביעתו התקבלה והוא מוכר כניצול שואה. בחודש דצמבר 2012 החל ו' לקבל לטענתו קצבה חודשית בסך 1,820 ₪ וכן קיבל תשלום רטרואקטיבי בסך של כ- 160,000 ₪ החל מהגשת תביעתו הראשונה בשנת 2001.

לאחר קבלת הכספים דרשו ידיד ודואני מאת ו' לשלם לכל אחד מהם שכ"ט שווה בסך 14,730 ₪ אשר שולם במלואו. במקביל לדרישות אלו, נודע לו' כי עו"ד פדלון דורש גם הוא שכ"ט על עבודתו. לטענת ו', עו"ד ידיד ודואני הרגיעו אותו וטענו כי יטפלו עבורו בעניין.

באפריל 2011 הגיש עו"ד פדלון כנגד ו' תביעה בסדר דין מקוצר בסך 52,749.77 ₪, הליך שעודנו תלוי ועומד.

טענות הצדדים:

ו' ועו"ד ידיד הגיעו להסדר פשרה, ובהתאם נדחתה התביעה נגד עו"ד ידיד ביום 22.8.2017. לכן נותרה לדיון המחלוקת שבין התובע ובין הנתבעות 1 ו-2.

טענות ו'

ו' מעלה שתי טענות מרכזיות: