תא"ק 31862-09-12 עירית ירושלים נ' זלום

1.לפניי בקשה מיום 28.8.14 להארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק דין שניתן ביום 3.2.13 בהיעדר הגנה, ובקשה לביטול פסק דין בהתאם לתקנות 528 ו- 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

2.עניינה של התביעה נסוב סביב חיובי ארנונה נטענים בגין השנים 2005-2008 של נכס מקרקעין בבית חנינה (מס' זיהוי נכס 30615-001-0025). לטענת המבקשת חלה התיישנות על חיובי הארנונה. כן נטען, כי כלל לא החזיקה בנכס בזמנים הרלבנטיים. אשר לשיהוי בהגשת הבקשה טענה המבקשת, כי השיהוי נגרם בעטיה של מצבה הרפואי ואי התמצאותה בהליכים משפטיים.

3.המשיבה מתנגדת לבקשות. לטענתה, הבקשה למתן ארכה להגשת בקשה לביטול פסק דין לא נתמכה באסמכתא כלשהי. המבקשת לא תמכה טענתה לאי-כשירותה בשל מצבה הרפואי באסמכתאות כלשהן אלא טענה טענות סתמיות וכלליות בעניין זה. לגופה של בקשה טוענת המשיבה, כי המבקשת לא תמכה טענותיה באסמכתאות כלשהן. כמו כן, נטען, כי הסמכות בעניין בחינת טענות המבקשת נתונה למנהל הארנונה בהתאם לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), התשל"ו-1976 וכי ניתן לסטות מהכלל הנ"ל רק במקרים חריגים בהם מתעוררות שאלות עקרוניות או ציבוריות. אולם זה לא המקרה שבפנינו והדבר גם לא נטען כלל על ידי המבקש.

4.לאחר שעיינתי בבקשות ובתגובת המשיבה ושקלתי כל השיקולים הצריכים לעניין נחה דעתי, כי דינן להידחות. אשר לבקשה למתן ארכה להגשת בקשה לביטול פסק דין המבקשת לא פירטה מועד קבלת פסק הדין לידיה ולא תמכה טענתה לנבצרות נוכח מצב רפואי באסמכתאות כלשהן. ההלכה בעניין זה השוררת כיום הינה שידיעה מוצקה וברורה על פסק דין מספיקה לשם תחילת מרוץ הימים להגשת בקשה לביטול פסק דין לפי תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (ראה: רע"א 7724/04, להלן, ; בר"ם 1299/02 תפנית אורטפדיה נ' קופת חולים לאומית, תק-על 2002 (2) 1728 ; רע"א 113/97 אסמאעיל נ' סלימאן, תק-על 97 (2) 59).

5.במקרה דנן לא נטען ולבטח שלא הוכח, כי נפל פגם כלשהו במתן פסק הדין. משכך, אין למבקשת זכות ביטול מכוח חובת הצדק ואף לו הייתה עומדת לה זכות הביטול הרי שאף זכות זו כפופה למגבלת המועד הקבוע בתקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד -1984, הדורשת, כי בהעדר טעם מיוחד להארכת מועד, בקשה לביטול תוגש תוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין למבקש. שאם לא תאמר כך, צד הטוען להעדר המצאה בטרם מתן פסק הדין ואף טענות הגנה שיש בהן ממש, הרי שאין מועדים בנמצא המגבילים את זכותו להגיש בקשה לביטול פסק דין, יהא הדבר נתון לשרירות ליבו של המבקש. עם מצב זה אין להסכין, אלא, בנסיבות חריגות ביותר בהן קיימת מניעה חיצונית לעיכוב בהגשת הבקשה. (ראה: בר"ע (י"ם) 2392/06, MR. ERIC DEL MORMOL נגד WAL Ltd ) [פורסם בנבו], בר"ע (ב"ש) 681/03 גולקו נ' בנק דיסקונט בע"מ, דינים מחוזי, לד (5) 129); בר"ע (ת"א) 2411/02, בנק לאומי לישראל בע"מ נ' מיכאלי, דינים מחוזי, לג (8) 868).

6.אף לגופן של טענות, המבקשת לא תמכה טענותיה בראיות כלשהן הן לעניין טענת ההתיישנות והן באשר לטענת "אינני מחזיק" ולא פירטה נסיבות חריגות או עקרוניות על יסודן יטה בית המשפט לסטות מהדין הקובע כי הסמכות העניינית לדון בטענה מסוג זה נתונה למנהל הארנונה בהתאם לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), התשל"ו-1976.

7.בנסיבות אלה, סבורני, כי יש לבכר את זכות המשיבה לסופיות הדיון על פני זכות המבקשת לקבלת יומה בבית המשפט. סוף דבר- דין הבקשות להידחות. המבקשת תישא בהוצאות הבקשות בסך 1,200 ₪.

המזכירות תדאג לשלוח עותק מהחלטה זו לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, א' כסלו תשע"ה, 23 נובמבר 2014, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: