תא"ק 3185-07-14 בנק לאומי לישראל בעמ נ' מערבי

המשיבה הגישה כנגד המבקשת תביעה בסדר דין מקוצר, על סך כ-117 אלף ₪.

המבקשת עותרת לבית המשפט להורות על מחיקת הכותרת שכן, לעמדתה, אין התביעה מתאימה להתברר בסדר דין מקוצר, ולחילופין כי יותר לה להתגונן בפני כתב תביעה זה נוכח טענותיה הראויות להתברר בפני בית המשפט.

ב"כ המבקשת טען בדיון שהתקיים בפני ביום 3.3.15 כי לתביעה לא צורפו מסמכים מהותיים ובהעדרם אין למבקשת ידיעה אודות פרטי ההלוואה שלא נפרעה, אך אישר כי מסמכים אלו לא התבקשו על ידי המבקשת מן המשיב.

באותו דיון דיון מסר ב"כ המשיב כי הוא מסכים שתינתן למבקשת הרשות להתגונן בפני התביעה, אך בכפוף להפקדה שתיקבע.

עוד הודיע ב"כ המשיב לבית המשפט כי יסכים שתינתן על ידי המבקשת הודעת צד ג'.

לא מצאתי להורות על מחיקת הכותרת, בשים לב להלכות הנהוגות ולפיהן די בראשית ראיה כדי לקיים את מצוות התקנות (ובמיוחד, נוכח הלכת הילולים).

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, אני סבור כי יש לעשות שימוש בסמכותי במסגרת תקנה 210 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד – 1984 (להלן: "התקנות").

במסגרת תקנה זו, לבית המשפט ניתן שיקול דעת להתנות בקשת רשות להתגונן בתנאים, כאשר תצהיר ההגנה לוקה בחוסר בהירות או כשההגנה על פניה מאוד קלושה (ע"א 680/89 בן אבו שיווק והפצה בע"מ נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פ"ד מה(3) 757, 761).

בקביעת התנאים על בית המשפט להתחשב בסכום התביעה ובסיכויי ההגנה (ראה בע"א 680/89 הנ"ל, בעמ' 762-763).

כן יש לבחון את יכולתו של הנתבע לעמוד בתנאים שנקבעו, על מנת שלא להפלות לרעה נתבע חסר יכולת ולמנוע ממנו להביא את הגנתו בפני בית המשפט.

בעניין שלפנינו, מכל הנימוקים האמורים לעיל, מצאתי לנכון להתנות את מתן הרשות להתגונן בהפקדת ערובה (ערבות בנקאית או מזומן) בגובה 5,000 ₪.

אשר על כן, אני נעתר לבקשה ונותן למבקשת רשות להתגונן, אך זאת בכפוף לכך שתפקיד בקופת בית המשפט, בתוך 30 יום מקבלת החלטה זו, ערובה (ערבות בנקאית או מזומן) בסך של 5,000 ש"ח.