תא"ק 31472-04-15

בעניין: מחיקת כותרת ולחילופין רשות להתגונן

1.ביום 20.4.15 הגישה התובעת נגד הנתבעת תביעה בסדר דין מקוצר על סך 219,480 ש''ח. נטען

כי התובעת, חברת תכנון מובילה, התקשרה עם הנתבעת, חברה שפעלה להקמת מסוף מטענים עורפי בסמוך למפעל דשנים בקריית אתא, בהסכם מיום 11.9.14 לביצוע עבודות תכנון תמורת 690,000 ש''ח בתוספת מע''מ בהתאם לשלבי עבודת התכנון. נטען כי בנספחים ד ו- ה להסכם נקבע שכר טירחה נפרד בגין חיבור קו מסילות הברזל למסוף המטענים בשתי חלופות.

2.התובעת מסבירה כי עבודות התכנון שנדרשו ממנה היו בעלות מורכבות מיוחדת כיוון שבמתחם שנועד להקמת המסוף רוכזו במשך שנים עודפי גבס ממפעל דשנים שכונו "הר הגבס" וכללו רכיבים רדיואקטיבים, לגביהם ניתנו הנחיות מיוחדות של המשרד לאיכות הסביבה. מורכבות מיוחדת נוספת נבעה מהצורך לאפשר חיבור לקו הרכבת המגיע לתחום המסוף.

3.נטען כי במהלך ביצוע עבודות התכנון התגלתה מחלוקת בין הצדדים בסוגיית ההידוק של עודפי הגבס. התובעת הציגה את עמדתה המקצועית לפיה הפתרון המתאים הוא הידוק דינמי המחייב תוכנית קידוחים ושימוש במנוף עם משקולות. לעומת זאת הנתבעת באמצעות המנכ''ל שלה פיני סבח דרשה הידוק רגיל שאינו כרוך בהפעלת מנוף ונטען כי הוא זול יותר. התובעת טוענת כי ההידוק הרגיל אינו מתיישב עם דרישות המשרד לאיכות הסביבה ואף אינו חוסך בעלויות. נטען כי בשל חילוקי הדעות בעניין זה ובשל חילוקי דעות מקצועיים נוספים, החלה הנתבעת לבצע עבודות עפר בשטח שלא בהתאם לתכנון שבוצע על ידי התובעת וכך למעשה ביטלה הנתבעת את הסכם התכנון. בנסיבות שנוצרו הציעה התובעת לסיים את ההתקשרות כך שתקבל תשלום בגין העבודות שבוצעו על ידה עד אותו שלב ותעביר את תוצרי התכנון למתכנן החדש שיבחר על ידי הנתבעת. בהתאם להצעה זו נשלח מכתב מיום 29.1.15 הכולל פירוט של העבודה שבוצעה כדרישה לתשלום בסך של 170,250 ש''ח בתוספת מע''מ. במענה למכתב זה, הודיע מנכ''ל הנתבעת לתובעת במכתב מיום 4.2.15 כי הוא דוחה את דרישת התשלום בטענה כי התובעת לא ביצעה עבודה כלשהיא למעט עבודות מדידה ולא הציעה חלופת תכנון אלא רק הידוק הידרודינמי. מכתב זה נענה במכתב בא כוח התובעת מיום 12.2.15, אשר לפי הנטען לא זכה לכל מענה.

4.התובעת מסבירה כי במכתבה מיום 29.1.15 נפלה טעות בדמות חישוב שכר התכנון לפי סכום כולל של 600,000 ש''ח במקום 690,000 ש''ח ולכן הסכום הנתבע בתביעה הוא 186,000 ש''ח בצירוף מע''מ לפי כ- 70 אחוז מסך עבודות התכנון הנדרשות בשלב התכנון המוקדם והסופי.

5.ביום 26.5.15 הגישה הנתבעת את הבקשה שלפניי למחיקת כותרת ולחילופין מתן רשות להתגונן. נטען כי בטרם חתימת ההסכם ולאורך כל ההתקשרות מסר נציג הנתבעת מר סבח כי הוא מעוניין לקבל מספר חלופות בכל עניין תכנוני כדי שיוכל לבחור בין החלופות השונות. עוד נטען כי הנתבעת מסרה לתובעת מסמכים שרבים שהוכנו על ידי חברת תד''ם הנדסה בע''מ, אשר חסכו לתובעת עבודה רבה. נטען כי עם תחילת העבודות גילו נציגי הנתבעת כי התובעת מציגה בכל עניין חלופה אחת ומתכחשת לפעולות אותן היה עליה לבצע בהתאם להסכם , דוגמת חיבור כביש 772 לשטח המסוף ובדיקות קרקע לטובת בחינת הדרך הנכונה להידוק הר הגבס. נטען כי התובעת עשתה קיצורי דרך והסתמכה על דו"ח ישן שנמסר לה על ידי הנתבעת במקום לבצע עבודות עצמאיות לבדיקת הקרקע כמתחייב מדו"ח המרכז הגרעיני נחל שורק. נטען כי בשל התעקשותה של הנתבעת שהתובעת תבצע עבודתה נאמנה ותפעל למציאת חלופות נוספות ליישר הר הגבס, מסר נציג התובעת בפגישה שנערכה במשרדו כי התובעת מבקשת להשתחרר מההסכם. נטען כי לאחר כעשרה ימים התקיימה פגישה נוספת בין הצדדים במסגרתה הציע נציג הנתבעת כי התובעת תפרט סכום ריאלי לתשלום עבור עבודות המדידות שעשתה ונציג התובעת הסכים. הנתבעת טוענת כי נדהמה לגלות לאחר שלושה שבועות כי במכתב מיום 29.1.15 פירטה התובעת עבודות שלא נעשו על ידה כעבודות שבוצעו על ידה. עוד נטען כי התובעת סירבה למסור לנתבעת מסמכים המצויים ברשותה הנחוצים להמשך קידום הפרוייקט. נטען כי התנהלות זו של התובעת גרמה לעיכוב של כחמישה חודשים בלוח הזמנים ולנזקים כספיים גבוהים , כך שהיועצים האחרים ששכרה הנתבעת החלו את העבודה מההתחלה.

6. הנתבעת טוענת כי התביעה אינה מתאימה להתברר בסדר דין מקוצר שכן לא ברור מדוע התובעת זכאית ל 70 אחוז מהעבודות הכלולות בהסכם. עוד מודגש כי התובעת העלתה דרישות שונות לגביי הסכום המגיע לה במכתב מיום 29.1.15 ובתביעה, כאשר הטעות הנטענת בביצוע החישוב חוזרת על עצמה גם במכתב מיום 12.2.15. לחילופין נטען כי הנתבעת זכאית למתן רשות להתגונן לאור הטענות אותן פירטה והנזקים אותם היא מבקשת לקזז מהסכום המגיע לתובעת.

7.ביום 23.6.15 הוגשה תגובת התובעת לבקשה. נטען כי התביעה מתאימה להתברר כתביעה על סכום קצוב שכן סכום התביעה הוא סכום שניתן להגיע אליו בחישוב אריתמטי פשוט ללא צורך בהערכה או בשומה. נטען כי הפסיקה קבעה שסכום קצוב אינו סכום מוסכם. נטען כי הטעות במכתבי הדרישה אינה פוסלת את התביעה מלהתברר כתביעת סכום קצוב.