תא"ק 31051-12-13 בנק דיסקונט לישראל בעמ נ' עסאלה

לפניי בקשה לביטול פסק דין, שניתן נגד המבקשת בהעדר הגנה ביום 21/1/14 על סמך מסירה ל"ורדה גיסתה".

המבקשת טענה כי לא קיבלה את כתב התביעה, וכי נודע לה על פסק הדין רק כאשר פנה אליה נציג מחב' "באלאנס", המתמחה בהסדרים עם בנקים, ויידע אותה ואת בעלה על התביעה דנן ועל התביעה נגד בעלה, בשתיהן ניתן פסק דין בהעדר הגנה.

לגוף התביעה טוענת המבקשת כי לפני מספר חודשים נכנס חשבונו של בעלה לחריגה קטנה, הוא ביקש מהבנק לקזז חלק מתכניות חסכון, על מנת לכסות את הפיגורים בהלוואה, ולמרות שחשבונה של המבקשת התנהל כשורה, וסכום תכניות החסכון עלה על החריגה, הגיש המשיב תביעות נגד שניהם ולא פרע את תכניות החסכון.

המבקשת טוענת כי היא עמדה בהלוואות, שניתנו בחשבונה, ולא היתה הצדקה להגיש את התביעה נגדה, וכי אם הבנק היה מקבל את בקשת בעלה לקיזוז מתכניות החסכון, לא היתה הצדקה גם לתביעה נגד בעלה, מאחר ומדובר בהלוואות שנפרשו לשנים.

התביעה נגד הבעל מתנהלת בתיק אחר, בפני כב' הרשם זיתוני, וב"כ המשיב יידע אותי כי הבקשה לביטול פסק דין, שהוגשה על ידו, נדחתה בהחלטה מיום 1/6/14.

המשיב בתגובתו ציין כי המסירה בוצעה בשקידה סבירה לאחר שגיסתה של המבקשת, אחות בעלה, מתגוררת דלת מול דלת, היא יצאה מהבית ואמרה לשליח כי תוכל לקבל את המסירה עבור המבקשת ועבור בעלה, אם תקבל אישור טלפוני ממר עאסלה וכך היה (תצהיר המוסר צורף לתגובה). המשיב מציין כי הגיסה לא נתנה תצהיר וכי אין לקבל את הטענה.

לגוף ההגנה טוען המשיב כי ההגנה אינה מפורטת כנדרש, ואין ציון סכומים ותאריכים. לגוף עילת התביעה מציין המשיב כי מסגרת האשראי בחשבון המבקשת היתה 12,000 ₪, בשתי הזדמנויות חרגה היתרה בחשבון לאחר פרעון ארבע ההלואות, שנטלה המבקשת, המשיב פרע פקדון, והיתרה ירדה אל מתחת למסגרת. לתגובה צורפו דפי חשבון לכל שנת 2013.

המשיב טען כי לאחר שהמבקשת הפסיקה להפקיד כספים לחשבון, ויתרות החובה חרגו מהמסגרת קמה לו הזכות, לפי הסכמי ההתקשות, לתבוע פרעון מיידי של ההלואות ושל היתרה בעו"ש. המשיב ציין כי בחודש אוקטובר ביצע פרעון מיידי של כל ההלוואות, שתיים מההלוואות כוסו, כל הפקדונות מומשו, ונותרה יתרת חוב בחשבון העו"ש בסך 1,429 ₪ ויתרה בשתי ההלוואות הנותרות בסך 52,204 ₪. ביום 23/11/13 נשלח למבקשת מכתב התראה. ביום 16/12/13 הוגשה התביעה.

המבקשת הגישה תגובה לתגובה, קצרה ועניינית, בה חזרה על הטענה לפיה המסירה לגיסתה, שאינה גרה עמה, אינה מהווה מסירה כדין, וכי טענת ההגנה שלה היתה כי משיכת הפקדונות היתה מכסה את הפיגורים בהלוואות, ולא את כל היתרות בהלוואות.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות, כמו גם בפרוטוקול הדיון בפני כב' הרשם הבכיר ניר זיתוני ובהחלטתו באותו מעמד, אני מחליטה לקבל את הבקשה למתן פסק דין, בתנאי הפקדה.

הטעם למחדל והתנהלות המבקשת. המסירה לאשתו של אחי בעלה של המבקשת, המתגורר בדירה נפרדת, גם אם באותו בניין או בבניין סמוך, אינה מסירה כדין לפי התקנות. מבצע המסירה, שהסתמך על נכונותה של הגיסה לקבל את המסמכים נטל סיכון ביודעין, שאם תערער הנמענת על המסירה, יקבע כי לא פעל על פי התקנות.

העובדה שהמבקשת הגישה את הבקשה ביום 2/2/14, כאשר פסק הדין ניתן ביום 21/1/14, ונתנה הסבר לאופן ידיעתה אודות ההליך, מעידה כי לא ביקשה להתחמק מההליך, אף לא להאריך במשך בירור, על מנת לנצל את 30 הימים, שהיו נתונים לה להגשת הבקשה.